אז ככה. בכובע הים של עמי גינזבורג התחבא שעון גרמין לאורך שני שלישים מהדרך. למי שלא נחשף לכלי המדהים הזה (וכאן המקום להודות לרענן כהן שהראה לי מה הוא יכול לעשות), שעון הגרמין הוא גם GPS. טריאתלטים, אנשי ברזל, רוכבי אופניים ואצנים עושים בו שימוש בעיקר בריצה ורכיבה. השעון עמיד במים אבל במים הוא לא מצליח 'לדבר' עם הלווינים ולכן כשעונדים אותו על פרק כף היד, הנתונים שמתקבלים מעוותים.
אבל, אם ממקמים אותו בכובע הים, ה- GPS עובד ומתקבלים נתונים מדהימים כמו מסלול שחייה מדויק, מהירות שחייה, מרחק וכו'. הבעיה היחידה היא שקשה לראות את הנתונים בזמן אמת כי כדי לבדוק את המרחק והמהירות יש להוציא השעון מהכובע ים. מה שכן, בכל הפסקה ניתן לשלוף השעון מהכובע, להביט במרחק המצטבר ולהסיק נתונים כמו מהירות/קצב וכו'.
החל מההפסקה השנייה, בדקנו עמי ואני את השעון כדי לבדוק מה המרחק ששחינו. משום מה, בלחיצה על הכפתור שאמור היה לתת את מרחק השחייה, השעון לא עבד והפך לחסר תועלת. עמי 'שסחב' את השעון על ראשו לא אמר נואש והמשיך לשחות לאורך רוב הדרך. בשלב מסויים עמי התייאש והעביר אותו מהכובע ליד כשהוא עדיין פועל. עמי כיבה אותו רק כשהיינו קרובים מאוד לסוף.
יומיים אחרי היום הארוך ביותר מצאתי זמן להתעסק עם השעון. להפתעתי גיליתי שיש לנו דטה. שימו לב כמה מדויק הגרמין בחלק שהיה על הכובע. כשהיה על היד, זה שיבש את התוצאות אבל נותן כיוון כללי את הדרך שעשינו (קבוצה B). בחישוב לפי מד המרחק של Google Earth (הקישו על האופציה בתחתית המפה) ניתן לראות ששחינו כ- 21-22 ק"מ.
קבלו לינק רפוי:
https://connect.garmin.com/activity/37760968
הקשה על אופציית ה- Player (מעל למפה) מומלצת…
זינוק ראשון, שרשרת חיול
אורי גרוס ומור שלזינגר מציירים על כל המשתתפים מספרי ברזל, מכניסים את החפצים והתיקים לשקיות ניילון ומציינים את מספר המשתתף. חבילה שלמה של סטיקלייטים נעלמת. אנחנו באיחור אופנתי. תוך כדי אני מסיק לקחים כדי שהקבוצה של 03:00 תזנק בזמן.
Did you hear the music
A serenade from the stars
Steve Miller Band, Serenade
לשחות בחושך
היו לי חששות לגבי השחייה בחושך. הכינרת עכורה, המים שחורים, כל עלה במים מרגיש כמו מפלצת מים פתוחים. במציאות כל זה לא קרה. זה היה כיף אדיר! שקט מוחלט, עלטה, הגב של הקיאקיסט המוביל, עליו אנו מנווטים, מואר בסטיקלייטים ואני מציץ לאחור, מחליף לסגנון גב, כדי לראות את המרחק שעברנו. חבורת אורות בצבעים של ירוק, כחול סגלגל ואדום. מרחוק רואים בבירור את צפון הכינרת. רואים את הסוף הרחוק.
חנן, אייל ואני מסנכרנים תנועות. הסטיקלייט מהקיאק מתנפנף לו במים. טבריה זוהרת בחושך והלהקה של סטיב מילר שרה לי בראש על סרנדה מהכוכבים. הכוכבים בוהקים – שמיכה עצומה נפרסת מעל. תמונה מדהימה.
הפסקה ראשונה
"תבקש שיבררו עם ליאור אליהו מה מצב הקבוצה הראשונה. אני צריך סטטוס כשנעצור" אני מדבר עם הקיאקיסט תוך כדי שחייה דקות בודדות לפני ההפסקה הראשונה. עצרנו.
הקבוצה הראשונה מרגישה טוב והם מתקדמים בהתאם לציפיות. ענבל וארז עושים הכל כדי להאכיל ולהשקות 19 איש במהירות האפשרית. מפעמים קודמות אני יודע שמהר מאוד תתפתח שגרת הפסקה שתעבוד.
חושך. רואים את הרכסים שמקיפים את הכינרת. המים, באופן מאוד מפתיע, ממש לא עכורים ומפתיעים לטובה. הטמפרטורה מושלמת! 25 מעלות. ההבדל בין הכינרת לים מורגש בציפה אבל זה לא קריטי מבחינתי. אנחנו עושים המון רעש. עברנו 2.5 ק"מ ב- 50 דקות וזה מאושש את ההשערה שבחושך נהיה איטיים יותר.
מצב הרוח מעולה ואנחנו ממשיכים אחרי 5 דקות של הפסקה.
שגרה
אחרי כמעט 3 שעות במים, אני עושה צ'ק אפ כללי לגוף: איך הכתף, איך הראש, איך משפיע חוסר השינה, קצב השחייה ועוד. המסקנה שעולה מכל הבדיקות – אני יכול להיות רפוי. הכל טוב. זו גם הפעם האחרונה שאני מבצע בדיקות כאלו. אולי בעיקר בגלל שאחרי ההפסקה השלישית הבנתי שאני הולך לסיים את זה בלי הרבה בעיות.
מתפתחת שגרת שחייה, מיקומים מתאימים בדבוקה נוצרים, השחיינים מוצאים את הקצב המועדף ואני עסוק בעיקר בלסנכרן תנועות עם השחיינים ששוחים לידי. כששוחים בסמוך לשחיין נוסף, יש נטיה לסנכרן את התנועות לקצב אחיד וזהה. תחושת הביחד והתיאום מסייעים מאוד להעביר את הזמן. אני רפוי. סוף סוף.
שסע
השמש מתחילה לעלות גבוה בשמים. דבוקה של שחיינים מהירים יותר מכתיבה קצב שיוט מהיר. זה מפצל את הקבוצה וגורם לשלוש תוצאות שעשויות להיות להן השלכות מהותיות:
– עבור חלקנו ההפסקות נמשכות 15 דקות. זה מוציא מהקצב והחזרה לשחייה קשה יותר;
– השחיינים האיטיים יותר לא מספיקים לנוח מספיק;
– אנחנו לא עומדים בלו"ז ובקצב השחייה שנקבע מראש.
עברנו את ה- 12 ק"מ ואני יודע שעברתי את שיא המרחק שלי. זה תחום שלא הייתי בו עדיין. השמש מתחילה לחמם ומישהו מסביר לי שהאזימוט לכיוון חוף אמנון הוא השסע ברכס מולנו. מעין V בהרים. למעט חצי שעה של גלים קטנים שהגיעו בניצב אלינו, הכינרת מתנהגת כמו בריכה. בריכה שקטה: המים פלטה מטורפת ואני מוצא את עצמי שוחה ומפוקס חצי שעה כשאני מנסה שלא להשפריץ ולא להכניס בועת אוויר אחת למים. המים צלולים באופן מפתיע.
לובי
"נראה אתכם ב- 9 בלובי – אל תיכנסו לחדר האוכל לבד".
זו בערך רמת הבדיחות אחרי 5-6 שעות שחייה. החלק הצפוני של הכינרת מתקרב. אנחנו במצב-רוח טוב והחששות מפני משברים מתפוגגים עם כל הפסקה.
החוף מתקרב. החום עולה. השכבה הרדודה של המים חמה, 30 ס"מ מתחת לפני המים, המים קרירים יותר. העובדה שהכינרת שטוחה לחלוטין עוזרת לחמם את המים מהר יותר. אני חושב. בכל מקרה, כולנו מתחילים להגביר מהירות כשאנו רואים את חוף הנחיתה – חוף אמנון.
טעויות אופטיות
החום והמרחק מתחילים לגבות את המחיר מהגוף שלי. זה שלא ישנתי לא עוזר לי מי יודע מה. בדיעבד אני יודע שמה שנראה כמו 2 ק"מ לסיום הסתבר כמו 6 ק"מ. עוד 100 תנועות ועוד 200 תנועות והחוף כמעט ולא מתקרב. אבל כולנו רק מגבירים. אני מרגיש את המרחק. השעתיים האחרונות קשות ומורגשות. חם. כולנו רוצים כבר להגיע. הרצון שלנו לא בדיוק עוזר. יש לנו שעתיים טובות לחפור פנימה. אני חושב על הקבוצה השנייה ועל החדשות המרעישות שכולם שם סיימו ואני מחייך במים. אנחנו הולכים לעשות את זה! כולנו.
חוף אמנון
לא מרחתי את הגב בקרם הגנה. רעיון מעולה ומומלץ בחום. תרתי משמע. השמש חורכת לי את הכתפיים. שחייני הקבוצה שלנו פרוסים לאורך רצועה של כ- 2 ק"מ. כל אחד שוחה לפי הקצב שלו. לפי מה שנשאר בו/בה.
אחרי 21 ק"מ ומעל ל- 9 שעות, אני מגיע עם הקבוצה הראשונה ומצהיר שאני מחכה במים עד לאחרון השחיינים בקבוצה שלנו.
תוך כדי עמידה ושיחה עם אלו שנמצאים במים, אני מבין שלהישאר במים עד שאחרון השחיינים יגיע זה לא רעיון מי יודע כמה. חם לי, אני מיובש והאדמה לא מרגישה לי הכי יציבה. החבר'ה מגיעים אחד אחרי השני. כולנו מחייכים ומאושרים. הטלפון שלי מתחיל לעבוד שעות נוספות.
אנטי קליימקס
אחרי האופוריה הראשונית, מגיע אנטי קליימקס שאני מכיר טוב. יש לי עוד הרבה עבודה ועכשיו החוכמה היא לנסות ולהגיע לאמצעי התקשורת כמה שיותר מהר.
מור, אורי, עוזי, עמי ונטשה אשתו, גידיש, אבישי ועבדכם מתיישבים במסעדת בשרים בעין גב. זה לא היה יום מוצלח לאוכלוסיית החיות בעולם אבל היא תלמד להתאושש. אני מרגיש מרוקן אבל שבע. הנסיעה חזרה לת"א מרגישה לי שגרתית למדי. גם זה היה צפוי.
ההיית או חלמתי חלום?
קצת אחרי 19:00 נכנסתי הבייתה. המטפלת שואלת אותי מאיפה חזרתי שאני נראה ככה. "הייתי בכינרת. שחיתי". לך תסביר. גם ככה זה נשמע כמו חלום.
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 1: קיצור תולדות הזמן
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 2: אחרית דבר
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 3: הכנות
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 5: היום הארוך ביותר
אינסוף כחול, מראה מרהיב,
משטח גדול של מי סביב,
בתוך המים אין מודיע
לפתע נתז קל מופיע,
יד מונפת פה שואף
איזה דג עכשיו חולף,
יד ליד וראש אל ראש
להקת דגי אנוש
שוחים באפלה ובלב היום
מגיעים משום מקום
ברוך קומפנו, צולח כינרת לאורך, יוני 2010
05:20, יום ראשון, 20.06, Fast Forward
05:20 יקיצה טבעית.
07:00 ניקיון יסודי של תיבת הדואר הנכנס. 4 שעות מחשב.
08:15 העמסת פחמימות רפויה: טרפתי 3 רוגלך ו- 4 קראוסון שוקולד בפחות מחמש דקות.
12:00 ארז מנגל ואני עוברים ברמת השרון לקחת ארגזי מים שתרמה לנו חברת נביעות, סטיקלייטים ושלום אחרון ללימור, אבישי והמדריכים.
13:00 תדלוק. טוסט ענק נאסף אל אבותיו בבטן שלי.
14:30 ארומה צמח. פגישה עם ליאור אליהו. 2 סנדביצ'ים מחיטה מלאה…
15:30 ליאור מתדרך אותי על חוף הזינוק – מעגן משטרת ישראל. ממש לא חם יחסית למאדים.
16:30 "אתה על ההום פייג' של ynet… בלי חולצה." אור-לי מסמסת שהכתבה עלתה להום פייג'.
17:00 תדריך מפורט לקיאקיסטים ותיאומים מול רוני כפרי וחבריו (רוני ארגן צוות שילווה אותנו בהתנדבות מסירת מנוע. בדיעבד זו הייתה המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל! רוני שעובד עם ארז ישראלי הצולח עשה כל כך הרבה!).
Stop ,18:00, יום ראשון, 20.06, תדריך מסכם לצולחים, Play
פפפפפששששששששש
משחרר נשיפה ארוכה כמו דלתות של אוטובוס לפני 30 שנה. אני על טורים גבוהים מידי וחייב להוריד קצת לחץ. יש לי עוד לילה שלם ללא שינה ו- 21 ק"מ לשחות. וים עבודה עוד אחרי…
"תהיה רפוי" אני ממליץ לעצמי.
כ- 25 מהצולחים והמתנדבים מתכנסים בארומה שבצומת צמח לתדריך אחרון. השאר יגיעו במהלך הערב והלילה. חם. רובנו צוחקים בעצבנות והתרגשות. הכתבה ב- ynet גורמת לתחושת חגיגיות וראשוניות והיא עוברת מיד ליד.
השחיינים המהירים בקבוצה המהירה יותר, מדאיגים אותי. אני לא רוצה שהם יתאכזבו מקצב נמוך מידי ומצד שני, חשוב לי שנשחה כקבוצה ולא כיחידים. שכל מי ששוחה – יסיים. זה יהיה הישגנו האדיר. הדרך היחידה שאני מכיר למנוע בעיות כאלו היא לכייל את כולם על המשימה והמטרות. וגם להזכיר לכולנו כמה פרטים שוליים:
– לכל הגיבורים והמהירים: Respect the Distance;
– 31 שחיינים. שוחים את הכינרת לאורך. כזה דבר עוד לא היה!
– הכותרת היא מסע אתגרי Expedition Swimming להבדיל ממירוץ אתגרי;
– אנחנו עושים היסטוריה קטנה: לא נעשה כזה אירוע מכמה היבטים: מספר אנשים, שעות השחייה, רמת השחיינים, גילם ואפיונם;
– המטרה: לצלוח את הכינרת לאורך כשכל מי שהתחיל, יסיים. עם חיוך…
– כולם עוזרים לכולם;
– אסטרטגיית משחה: אנחנו פותחים לאט. מאוד. גם בגלל החושך וגם בגלל שזה הטריק והמפתח לכל המשחה.
18:30, יום ראשון, 20.06, מעגן משטרת ישראל שליד צמח, נקודת הזינוק
חם.
איפה שמים את התיקים, מתי להגיע, מספרי ברזל, שחייה בדבוקה צמודה, סטיקלייטים, נוהל הפסקה, ניווט, אזימוט, זמנים, תדלוק, תפקיד הקיאקיסטים, תפקיד סירות המנוע, בעלי תפקידים, מתנדבים-מלווים, שמות, נוהל פינוי, קצב. אני עובר על כל הנקודות ומתפלל שלא החסרתי אף פרט.
פפפפפפפפשששששששששששש
אני מחלק מדבקות "תהיה רפוי" וכובעי ים של TI. זה מזכיר לי להיות רפוי. אני לא מצליח…
איתן פרידמן, צולח הלמאנש הישראלי היחיד עונה לשאלה על משברים בשחייה ואני מפחד מנבואות שמגשימות את עצמן.
יש קצת יותר מידי ביטחון עצמי אצל חלקנו. אני מעדיף לשתוק ולתת כבוד למרחק. יש לי קצת ניסיון במשחים ארוכים אבל לא בכאלו ארוכים.
כולנו מצטלמים.
רמה
מה לומדים
קודם כל והכי חשוב – צוברים ניסיון וזמן במים פתוחים. וגם: טכניקה, מיומנויות שחייה בקו ישר, שחייה בקבוצה, תרגול דראפטינג, ניווט, הכרת המתאר, אסטרטגיות תחרות ועוד.
איך מצטרפים
נרשמים במשרדי TI: 03-5400710 או במייל: info@ti-swim.co.il
איפה
האימונים יתקיימו בחוף הצוק הצפוני. נפגשים על החוף, למרגלות מלון מנדרין בצמוד לסוכת המציל. במהלך הקיץ אנו נדאג להחליף ולגוון את חופי הרחצה…
מתכונת
קבוצות קטנות ויחס של 1:10 עד 1:12 – מדריך לכל 10 עד 12 מתאמנים.
עלות
העלות היא אותה עלות כמו לאימוני המסטרס בבריכה:
אימון 1 בשבוע – 200 ₪ לחודש
2 אימונים בשבוע – 250 ₪ לחודש
3 אימונים בשבוע – 330 ₪ לחודש
פרטים מלאים במשרד.
לו"ז אימוני ים
יום א' – 17:45
יום ג' – 6:45
יום ד' – 6:45
אז יאללה, צאו מהקופסא וניפגש בכחול הגדול…
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 1: קיצור תולדות הזמן
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 2: אחרית דבר
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 4: ספירה לאחור
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 5: היום הארוך ביותר
הצליחה הראשונה
אנחנו צלחנו צליחת היי-טק. סירות מנוע, סטיקלייטים, קיאקים, איזוטוני, ג'לים, ברים, קרם הגנה ועוד. ב- 28.10.44 ליצחק יחזקאל כל אלו לא היו. אז כדי לקבל קצת פרספקטיבה, מומלץ לקרוא את סיפור הצליחה הראשון.
הגדרת המשימה
צליחות לאורך היו. בודדים, זוגות וקבוצות. למען מטרות שונות וגם סתם כי הכינרת שם. המשימה וההישג שלנו ייחודיים בשני היבטים:
– רמת השחיינים. בבלאק ג'ק צלחו גם שחייני פנאי, איטיים יחסית, עם מעט ניסיון במים פתוחים או מרחקים ארוכים;
– מספר האנשים. 31 צולחים! כזה דבר לא היה. אפילו לא קרוב.
הגדרת המשימה של כולנו הייתה שכולם יסיימו. זה ההישג הכי גדול! להוכיח שגם אנשים פשוטים, אנשים מן הישוב, יכולים. למן הרגע שהאתגר הוגדר כך, נעלמה התחרותיות האישית והשחיינים פעלו במוד חשיבה אחר: מאירוע סוליסטי, איש איש לעצמו במלחמה מול שדיו, למאמץ קבוצתי לסיים כולם. זה גם שינה את אופי האירוע ורק לטובה!
הפעם הראשונה
אין כמו הפעם הראשונה: הפעם הראשונה שהתנשקת, שרכבת, ששחית, שגלשת, שכתבת, שקראת, שהתאהבת, שהרווחת כסף, שעשית אהבה…
31 אישה ואיש 'שחו' בשביל לא סלול, קרקע לא חרושה. לחצות את הכינרת לאורך בקבוצה כזו גדולה יש בזה משהו מאוד ראשוני. אני חושב שזו גם הסיבה לתחושת ההישג של כל הצולחים ובעיקר לתגובות שכל אחד מאיתנו מקבל מהמעגל שלו.
ירושלים של מטה
גם הפעם יצא לי לעבור את החוויה הזו בשני כובעים: כובע היזם-מפיק וכובע השחיין. לא כי אני אוהב להפיק וליזום. אני לא. כי אין אף אחד אחר. אני מניח שיש לכם מושג כמה זמן צריך להשקיע כדי לגרום לאירוע כזה לקרות. לא מעט. תיק פלילי.
אז יצא לי לחוות את כל המאחורי הקלעים של הבלאק ג'ק. ירושלים של מטה. של מעלה עדיף בהרבה… ההכנות וההפקה היו מורטי עצבים ומתישים. במובן מסוים, הקשיים וההכנות הם המרכיב העיקרי בסיפור האמיתי של הבלאק ג'ק. וזו בדיוק הסיבה שאתם קוראים טקסט על הכנות ולא על שחייה.
שבועיים לבלאק ג'ק
ב- 10.06 אני משגר מייל נוסף שמכיל מסמך תזונה מפורט שליאור זך מאור הכין, פרטים על תדריך וסימולציית שחייה בחושך, רשימת משתתפים כמעט סופית (28) ועוד.
יום שני השחור
14.06. בדיוק שבוע לפני הבלאק ג'ק עמי גינזבורג ואני נוסעים לכינרת כדי לסגור פרטים ומנהלות אחרונים וכדי שלעמי יהיו חומרים לכתבה שהוא הולך לכתוב וגם כדי לתת אימון קטן בכינרת.
ב- 16:00, אחרי 02:40 ברוטו, 7.1 ק"מ שחייה, מוזלי בתחנת דלק, בקבוק דיאט ונסיעה קצרה, אנחנו יושבים מול מי שהיה אמור לדאוג לסירות המנוע, הקיאקים והאישורים – מנחם לב שמספר לנו שיש בעיה קשה. אין אישור משטרה לסיפור. בלי אישור משטרה אין משחה. "אם תשחו ביום – לא תהיה בעיה לקבל אישור. הבעיה היא השחייה בלילה". אחרי כמה דקות שיחה מצטרף גבר צעיר ששמו ליאור אליהו. מנחם מציע שליאור ידאג לנושא תפעול סירות המנוע המלוות. מאוחר יותר מתברר שליאור הוא אחד האנשים האיכותיים בסביבה. מכל הבחינות.
ניר קפון, ראש ענף שיטור ימי ואני מחליפים 'רעיונות' למשך כמה דקות בטלפון.
אין ברירה. צריך להגיש בקשה רשמית במשטרת טבריה ולקוות לטוב. תוך כדי אני שומע תנאים שונים שנזרקים לחלל האוויר כמו שוטרים בשכר, ביטוח האירוע, פרמדיקים, מצילים ועוד. אני קובע עם ליאור שהוא מגיש את הבקשה במשטרת טבריה בשמי על הבוקר.
בדרך חזרה לת"א עמי נוהג ואני מתחיל להתקשר. לחפש איזה חוט צריך למשוך כדי לגרום לאישור כזה להינתן לפני ה- "14 יום המתבקשים". שנינו שותקים ואני מבקש מעמי עזרה בחיבור מייל העדכון שאני הולך לשלוח לכל המשתתפים מיד כשנגיע לת"א.
לרדת מענין הלילה
במהלך הנסיעה לת"א, ליאור אליהו מסמס לי:
"הובהר לי כרגע שלאירוע יהיה חייב להיות ביטוח אירוע, נראה לי שהעניין מתחיל להסתבך יותר ויותר תנסה לרדת מעניין הלילה, אני מחר בבוקר במשטרה אברר יותר פרטים".
אני עונה:
"אם אין לילה זה סוגר את הסיפור. חברות ביטוח לא ששות לבטח כזה משחה. אל תרים ידיים! תעדכן אותי מחר אחרי המשטרה. נקווה לטוב, גדי".
גידיש שולח מייל שהוא לא מקנא בי. גם אני לא מקנא בי…
אפשרויות
אני כותב מייל לכל החבורה. מעריך את הסיכויים ב- 50% אבל עמוק בפנים יודע שהם נמוכים יותר. מדגיש את העובדה שאין שום דילמה – שיש שתי אפשרויות בלבד:
– או שכולנו צולחים: זה מחייב זינוק ושחייה בלילה מכיוון שמשטר הרוחות משתנה בצהרים ורוח מערבית שנכנסת ב- 13 עשויה להעלות גלים שיגרמו לפרישה.
– או שאף אחד לא צולח.
האפשרות השלישית שפסלתי זה שהקבוצה המהירה תצא עם אור ראשון ותגיע בפחות מ- 8 שעות וכך הסיכוי להיתפס ע"י המערבית קלוש.
החלטנו להמשיך כרגיל ולקיים את הסימולציית שחייה בחושך והתדריך למחרת ב- 19:30.
חוטים, סימולציה ותדריך
15.06, יום שלישי. האנשים הנכונים משכו בחוטים הנכונים. אני מקווה.
באימון הלילה יש המון מדוזות אבל הסימולציה עובדת טוב. חלק מהמשתתפים לא יכלו להגיע ואנחנו רק 25. מור, אבישי ועוזי חסרים לי מאוד. מבחינתי מור שוחה ובתדריך אני שולח לה תפילות מכולנו. מסביר איך כל האירוע הזה אמור לעבוד: מההתחלה ועד הסוף.
ליאור זך מאור נותן תדריך מפורט והסבר על החלק התזונתי ואנחנו מתפזרים. יש לנו קבוצה טובה ואין אף 'בעייתי'. סימן טוב.
סופשבוע 18-19.06
מור שלזינגר מאשרת באופן סופי שהיא משתתפת ואני מבסוט.
ליאור מספר לי שלא רק שהמשטרה אישרה, הם ילוו את הקבוצה הראשונה כמה שעות חושך בסירתם. הוא מצא גם 6 קיאקיסטים. מלך!!!
אין כמעט מכשולים יותר – אנחנו הולכים לעשות את זה.
אין עליי הרבה שעות שינה. בשבת קמתי ב- 06:00 ובצהריים חטפתי שעת שינה. בלילה כבר קשה לי להירדם. מחר זה קורה.
שירות לקוחות
