כל הפוסטים של גדי כץ

אודות גדי כץ

מייסד TI ישראל

שחייה, בית ספר מקוון, צדיקים ומלאכה שנעשית בידי אחרים

כללי, , , , , , , , , ,

בית ספר מקוון לשחייה
בשבועות האחרונים סוף סוף יצא לאור פרויקט שלקח לי הרבה זמן להרים ואני כמובן מאוד גאה בו: בית ספר מקוון לשחייה באתר Ynet. התחלנו בשישה שיעורים בסיסיים שמכילים את התיאוריה מאחורי שחייה נכונה, השימוש הנכון בגוף ובגפיים, גלגול הגוף וכיצד לגרוף נכון. בעקבות בקשות חוזרות ונישנות של הגולשים, נראה שנרחיב את הפרויקט ונטפל גם בשאלות שחזרו על עצמן: כיצד נושמים נכון בסגנון החתירה.

עם פרסום השיעור הראשון התקבל מטר של תגובות ארסיות (שנענה במטר גדול יותר של תגובות חיוביות ומעודדות) על ידי לא מעט 'נשמות טובות' ואינטרסנטים שונים. ככל שהתקדמנו בפרויקט והתפרסמו השיעורים העוקבים, התגובות הפכו לאוהדות יותר. מעבר להיעדר הידע האינהרנטי בכל הקשור לשחייה אצל חלק מהמגיבים, עלו לא מעט תגובות שתקפו את תזמון החלפת הידיים הלא קונבנציונאלי, זווית/מנח הראש ועוד ועוד.

לוכלין כתב את הטקסט?
לפני כמה ימים קיבלתי מייל מאדם: "שים לב לסרטון הזה. נראה כאילו טרי כתב את הטקסט למאמן של פלפס". צפיתי בכל הסרטון. אדם צדק!
כדי שתבינו על מה בדיוק אני מדבר, הקישו על הלינק הזה, פנו לעצמכם 27 דקות (מומלץ בחום) וצפו.

שלחתי מייל לגבורה אחרי שצפיתי. כנראה שפרגון יתר זו לא תכונה אמריקאית אבל הנה חלק מתשובתו של לוכלין:
"They do take way too long to get into anything of substance in that Bowman video, but I know Bob reasonably well, dating back to around 1992 and we are certainly of similar minds about many things."
נרגעתי.

בוב באומן, המאמן של פלפס נוגע כמעט בכל הנקודות ש- TI 'מטיפה' ומקדמת לרבות:
תנוחה אופקית במים – שחייה במנח מאוזן ככל האפשר;
קו זרימה (Body Line);
קצב (Rhythm);
נשימה (ראו קליפ למטה): נשימה לשני הצדדים, זווית סיבוב הגוף בזמן הנשימה ועוד;
שחייה עם ליבת הגוף ולא הגפיים (אין חלוקה למחלקת ידיים ומחלקת רגליים שוחים עם כל הגוף ושימוש בכל שרירי הליבה, ה- Core – בדיוק המילים של לוכלין);
מנח הראש – מבט למטה ולא קדימה;
הבחנה בין מקצים קצרים (ספרינטים למרחקים בינוניים וארוכים);
סימטריה בסגנון;
בעיטות בקצב 2 וקצב 6 (קצב 2 למרחקים ארוכים ושחייני מים פתוחים);
החזרת היד (יד ישרה ויד מכופפת) והתייחסות לשחייני מרחקים קצרים וארוכים והשוני ב- Recovery;
כניסת היד והמתיחה קדימה;
כניסת יד ללא בועות;
עוגן (Anchor) ברביע הקדמי, High Elbow Catch;
Rotation Drills או במילים אחרות תרגול של Skate – אחד מהתרגילים הבסיסיים ביותר של TI.

בקיצור, אם אחד מהמגיבים לכתבות קורא שורות אלו, אנא הקדש זמן לצפייה בקליפ…

פרומו קצר ל- DVD

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

הנה קטע על נשימות

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

כמובן שהזמנתי את ה- DVD והוא עושה את דרכו לישראל ברגעים אלה ממש…

הרצאה של טרי לוכלין בתערוכת מולטי ספורט – ניו אינגלנד 2009

כללי, , , , , , , , , ,
מצורפים 6 קטעי וידאו מהרצאה שהעביר טרי לוכלין לפני מספר חודשים. ההרצאה מרתקת, לטעמי לפחות, והקוראים הקבועים של הבלוג יבחינו שעל רוב הנושאים כתבתי לא מעט. בין היתר, גם כאן:
במהירות הזן – חלק I מתוך II
במהירות הזן – חלק II מתוך II
שימוש בכוח (סביר)

חלק 1

לשחות כמו דב קוטב

כללי, , , , , , , , , ,

המאמר הזה נכתב על ידי אורית. את אורית הכרתי בקיץ 2007, לפני שנתיים כשמצבה הבריאותי היה בכי רע. כאן המקום לציין שאת פרטי כל הסיפור של אורית אני מנוע מלחשוף אבל האמינו לי שמדובר באישה מדהימה עם סיפור חיים עוד יותר מעניין. אני מקווה שניתן להבין את זה גם 'בין השורות'. לפני כחודש אורית הגיעה לביקור בארץ וכמו בכל שנה יצרה איתי קשר. אנחנו אמנם לא שומרים על קשר קבוע אבל אורית שומרת פינה חמה ל- TI שלמעשה, ואני משוכנע שלא אגזים, תרמה משמעותית לאיכות החיים שלה. נפגשנו בבריכה, אורית 'ריעננה' את הטכניקה אצל מדריכה משכבר הימים מודי כהן-סירקין ואני רק ביקשתי שתכתוב כמה מילים…
בכל מקרה, אורית סיכמה שאם המאמר הזה יעזור לעוד כמה 'בתולי מים', היא כבר עשתה את שלה… הנה מה שיצא.

“את שוחה כמו דב קוטב" ככה אלמה אמרה בפנים מוארות.
“תודה" את המחמאות של אלמה צריך לדעת לקבל, וזאת היתה אחת טובה.
אני בת 41. ככה, כבר לא ממש צעירה, אבל עדיין לא זקנה. משהו בין "גיברת" ל"מותק". ילדותי התרחשה אי שם בשנות השבעים, בתל אביב. אז "ללמד את הילדה השחיה" הסתכם בלזרוק אותי למים בבריכה, ולתת לי להסתדר. רבים מבני דורי "למדו" כך לשחות, ואכן, לשיטה היתה הצלחה חלקית. עובדה, אני עדיין כאן. רק שבין לא לטבוע ולדעת לשחות עובר ים. עם השנים שכללתי את שיטת ה"לא לטבוע" שלי, אבל כל בריכה ששחיתי נראתה לי כמו הישג אולימפי והותירה אותי מותשת וחסרת נשימה. אז איך הגעתי לשחות כמו דב קוטב?

אולי כאן המקום לספר למה הגעתי לשחיה בכלל ול- TI בפרט. אני חולת לב. כבר עברתי מספר ניתוחים, אבל המחלה שלי פרוגרסיבית ובשנים האחרונות חלה אצלי הרעה. גופי נחלש, ופעילויות פיסיות נהיו קשות עד בלתי אפשריות. אפילו לשאת את עצמי בחוץ בקיץ הישראלי נהיה בלתי אפשרי. אבל איזה ספורט אינו דורש את נשיאת משא גופך? אינו מצריך מהלב להזרים דם כלפי מטה אל הרגלים וחזרה? רק שחיה. זהו הספורט היחיד שבו כל האנרגיה מופנית לעצם הפעולה, להתקדמות במים, ותו לא. השחיין שוכב, נותן למים לשאת את משקל גופו, לחץ המים מכווץ את כלי הדם ההקפיים, והלב מזרים דם במישור. הגוף באפס מאמץ. כל מה שנותר זה רק להתקדם במים. לא היתה ברירה, הייתי חייבת להרשם לקורס שחיה.

“במוסף של הארץ יש מאמר על אחד, גדי כץ, שהביא לארץ שיטה שמלמדת סיגנון לטראטלטים" בעלי דחף לי את המוסף. אני בת 40, לא יודעת לשחות, עם לב חולה, מה לי ולטריאתלטים? בכל זאת קראתי. עוד באותו יום התקשרתי לגדי, והצטרפתי לקורס. “עשרה שיעורים ותלמדי את השיטה, גם אם לא שחית מעודך” גדי אמר. נו שוין, אני מפקפקת. כשיוצאים מהנחה שאין מה להפסיד, מרויחים הכי הרבה.
הקבוצה הקטנטנה שלנו הסתכמה בשלישיה, שחיין צעיר בעל נסיון שבא לשפר סגנון (מה לו ולי?!), אישה בשנות השישים לחייה שאפילו אינה יודעת לצוף וגם לא הרטיבה את שערותיה בארבעים השנים האחרונות מחוץ למיספרה, ואני, שלצוף דווקא אני יודעת, רק שלהתקדם במים זו בעיה. לכאורה קבוצה בלתי אפשרית, אלא שבTI מתחילים מאפס עם כולם. מודי הדריך את הקורס בסבלנות אין קץ, חמוש במצלמה לתעד את סגנונינו המתפתח. והוא התפתח. אחרי עשרת השיעורים שחיתי בסגנון מעורר התפעלות, אבל חשוב מכך, הרווחתי ספורט שאין בריא ממנו, ועבורי – אין נכון ממנו. זהו הספורט היחיד המעניק לי אנרגיה במקום לשאוב אותה ממני. ליבי מתאושש אט אט, נשימתי השתפרה והבדיקות הקליניות מגבות את הרגשתי הטובה. אפילו מנהל הקאונטרי המקומי שאל אותי אם אני טריאתלטית. “אוטוטו" עניתי.

שחייה למרחקים ארוכים – גמר 1500 חופשי גברים רומא 2009 חלק II מתוך II

כללי, , , , , , , , , ,

אבחנות ותובנות
1. חלק, יפה, שקט ו… רפוי. אפשר לראות שמהבריכה הראשונה עד הבריכה ה- 30, מלולי שומר על רפיון, לא מכניס בועות למים, ובכלל שוחה יפה (במובן האסטטי של המילה). לטעמי מלולי הוא בית ספר לשחייה אבל עדיין לא מתקרב לרמה של הגדול מכולם איאן ת'ורפ. מה שכן, אני לא בטוח מי שוחה יפה יותר: האקט או מלולי. הנטייה שלי היא מלולי… אגב, סאן הסיני (ראו למטה) שוחה יפה יותר ממלולי (אבל פחות מהיר ממלולי).
2. מספר תנועות. 31 תנועות לבריכה בכל 30 הבריכות (חוץ מהראשונה והאחרונה). האקט, לשם השוואה, שחה במספר תנועות של 33 (מה שכמובן חייב אותו לשחות ב- SR מהיר יותר). מלולי שחה את המשחה שלו: מתוכנן מאוד ואלגנטי להפליא ובמספר תנועות נמוך להפליא!
3. קצב. מלולי קבע זמן של 14:37:28, איטי יותר בקצת פחות משלוש שניות משיא העולם של האקט. הזמן הזה משקף זמן ממוצע לבריכה של 29.23 שניות. פוש ממוצע שלו מהקיר (עד לכניסת היד הראשונה ארך 2.4 שניות) מכאן שהקצב שלו, ה- SR, עמד על 0.865. מדהים כמה קצב של 0.86 יכול להיראות איטי ו'עצלני'. לשם השוואה, ריאן קוקריין הקנדי לקח בממוצע 35-36 תנועות ושחה בקצב ממוצע של 0.74 (והגיע במקום השני 4 שניות אחרי מלולי). כשהם שוחים האחד ליד השני, ההבדלים בסגנון ברורים…
4. קצב מטרונומי. מלולי ממש מתוכנת! שוחה באותו מספר תנועות ובהבדלים של עשיריות השנייה מבריכה לבריכה. הקישו כאן כדי לצפות בסטטיסטיקה המפורטת של חברת אומגה (אפשר לראות את הזמן והמיקום בכל בריכה). למותר לציין: ההבדלים בזמנים בין הבריכות, גם הם מתוכננים ואפשר לראות שדף הסטטיסטיקה תומך בפריצה של מלולי אחרי 800 מטרים (ירד מ- 29 שניות לבריכה ושחה בזמן של 28.98). שדר היורוספורט התרשם עמוקות מהקצב המטרונומי של מלולי. הקליקו על התמונה כדי להגדיל:

5. שאר 'המגרש'. בגמר אלה שהתחרו במלולי לא היו בדיוק קוטלי קנים. מדובר בשחיינים מהשורה הראשונה בעולם (למעט יורי פרילקוב הרוסי שלא עלה לגמר וזו הייתה הפתעה גדולה). כמה מילים על השחיינים האחרים:
ריאן קוקריין הקנדי שחה בקצב (SR) מהיר יותר ולכן במספר תנועות גבוה יותר. הכל יחסי כמובן ועד לא מזמן מספר תנועות של 35-36 היה נחשב נמוך. עדיין, כנראה שכדי לשבור את שיא העולם של האקט צריך לשחות באורך תנועה גבוה ולהסתמך פחות על קצב החלפות ידיים גבוה. תזכורת: ככל שמעלים את הקצב, העלות האנרגטית עולה בחזקה שלישית.
דיוויד דייויס האנגלי שחה בקצב מאוד גבוה ועם מספר תנועות של כ- 42 לבריכה. שוב הוכח שאורך תנועה למרחקים ארוכים הוא חשוב ובתחרות כזו, קשה מאוד לחפות על אורך תנועה נמוך בקצב החלפת ידיים גבוה. וכן, דייויס, שחיין מים פתוחים מחונן ומהטובים בעולם (מקום 3 באולימפיאדה למרחק 10 ק"מ) הידוע ביכולת שלו לסבול כאב לאורך זמן (מושא למופת והערצה לחבריו לנבחרת הבריטי), פשוט לא יכל לאורך התנועה הפנומנלי שהפגין ידידנו הטוניסאי…
סאן יאנג הסיני. ללא ספק השחיין המעניין ביותר אחרי מלולי. ספרתי לו כמה בריכות. הוא שחה ב- 27-28 תנועות לבריכה. לא משפריץ, שקט וחלק. אבל: לא מספיק מהיר. אני לא יודע מה בדיוק קרה לו שם. האם המוקדמות הצליחו להתיש אותו (הוא הגיע ראשון בזמן של 14:54:54 שתי מאיות השניה לפני מלולי) או השד יודע מה. מה שכן – הוא שחה מדהים! אגב, הקצב שלו עמד על קצת פחות מ- 1.00 תנועות לשניה!!! לא ראיתי כזה דבר עדיין. אני מקווה שנשמע ממנו בעתיד הקרוב.
6. טכניקה. חלק משחייני העילית בסגנון החתירה שוחים עם לופינג (Loping) שזה בעצם אומר שהם עולים ויורדים מעל המים ושוחים בצורה אסימטרית – מבלים חלק גדול יותר ממחזור החתירה על צד אחד. כמעט בכל המקרים הצד שהם מבלים בו יותר זמן זה הצד שהם נושמים בו. להסבר מקיף יותר על Loping ראו כאן.
מלולי שוחה באופן אסימטרי אבל, להבדיל מהרבה מאוד שחיינים, 'מבלה' יותר זמן דווקא על הצד ההפוך. לדוגמה, שחיין שנושם לצד שמאל, משאיר יותר זמן את יד ימין קדימה ושוהה יותר זמן על ה- Skate הימני. מלולי, נושם כל 2 תנועות לצד שמאל אבל מבלה יותר זמן דווקא על צד שמאל שלו – כלומר, הנשימה היא קצרה והמתיחה הארוכה היא על יד שמאל. זה ניכר בשלבים מאוחרים יותר של המשחה. אולי אני מפספס כאן משהו אבל לא ראיתי כזה סגנון אף פעם. ת'ורפ, האקט ופלפס מבלים יותר זמן (משמעותית) דווקא בצד שהם נושמים אליו. מלולי עושה את ההיפך.
7. עבודת רגליים. כמובן שבמשחים ארוכים מהסוג הזה עבודת הרגליים לא מאומצת אבל מלולי בועט מעט כחלק מהקצב. מי שכמעט לא בעט לאורך המשחה היה סאן יאנג הסיני.
8. תכנון המשחה. מלולי ידוע כאחד שתוקף לקראת מחצית הדרך: מבלה את המחצית הראשונה בניסיון לשחות רפוי ובמינימום אנרגיה כדי לחסוך את האנרגיה למחצית השנייה. ואכן כך מלולי שחה את המשחה הקשה הזה: החזיק מעמד בשלשה המובילה עד ל- 800 מטרים הראשונים ומיד לאחר מכן 'פתח מבערים'. הוא הצליח לשחות את המשחה ב- Negative Split כלומר המחצית השנייה והאחרונה מהירה יותר מהמחצית הראשונה. רק כדי לסבר את האוזן, ה- 800 הראשונים לקחו לו 07:49:68 דקות – המחצית השניה לקחה לו הרבה פחות. תוכלו לראות הנתונים המפורטים כאן.
9. ראיון לאחר המשחה. כשהוא מגיע מתנשף לעמדת הראיונות, מלולי מספר שהגמר ב- 800 מטרים וההפסד לז'אנג הכעיסו אותו. הוא הגיע למשחה הזה חדור במוטיבציה אחת: לנצח. לא עניין אותו שבירת שיא העולם ולא עניינו אותו הזמנים. מלולי מספר שראין קוקריין ניסה לתקוף קצת לפני החצי ולא הצליח להשאיר אותו מאחור. בנוסף הוא מציין שזה היה קרב מחושב בין השחיינים והוא שמח שידו הייתה על העליונה. מעניין לשמוע את הזווית של השחיינים במשחים כאלה – הקצב המטרונומי של מלולי מהפנט והוא רחוק מלהיראות בתחרות אדירה. ראיון ותיאור המשחה מהמבט שלו חושף את כל הפרטים הללו.

שחייה למרחקים ארוכים – גמר 1500 חופשי גברים רומא 2009 חלק I מתוך II

כללי, , , , , , , , , ,

המשחה הכי מרתק
כשחיין למרחקים ארוכים ושחיין מים פתוחים, המשחה שהכי מרתק אותי בכל תחרות שחייה (בערך כמו ה- 400 מטרים חופשי) הוא משחה ה- 1,500 מטרים חופשי. למה? כי במשחה הזה, אצל הטובים ביותר, רואים בדרך כלל טכניקה ללא רבב. מצפייה בשחיינים הטובים בעולם מתחרים (וכשיש צילומים ב- HD מעל ומתחת למים זה כבר תענוג צרוף) ניתן ללמוד הרבה. בעיקר על טכניקה וסגנון. והרי טכניקה וסגנון הם קריטיים למשחי מים פתוחים ומשחים ארוכים!

מה כל כך מיוחד במשחה הזה?
להבדיל מהמשחים למרחקים קצרים ובינוניים, המשחה הזה מבוסס על Sustainability (היכולת 'להחזיק' מהירות מסויימת לאורך 30 בריכות ואפילו להגביר במחצית הדרך) כמו שלוכלין מיטיב להגדיר. במשחים הקצרים השחיינים יכולים להרשות לעצמם קצב תנועות גבוה (Stroke Rate או SR) ולהסתמך על שימוש נרחב יותר בכוח (הכל יחסי). במשחים ארוכים, הרעיון הוא לשחות הכי מהר שרק אפשר כשמוציאים הכי פחות אנרגיה-מתאמצים כמה שפחות כדי לייצר מהירות מסוימת ו/או שיא עולם. לשון אחר – לשחות באופן הכי יעיל שרק אפשר (שהרי שחייה ב- SR גבוה גובה מחיר אנרגטי גבוה). שחיין חובב יכול ללמוד הרבה רק מצפייה בשחיין מעולה למרחקים ארוכים.

שיא עולם מדהים
השנה היא 2001. גראנט האקט קובע את שיא העולם ב- 1,500 מטרים באליפות העולם ביפן. הזמן: 14:34:56. מדהים. למיטב ידיעתי זהו שיא העולם שהוא בין הבודדים, אם לא היחיד, ששרד את עידן החליפות (נתון מדהים בזכות עצמו). כשהוא קובע את שיא העולם, האקט שחה ב- SR של 0.789 תנועה/שנייה כשהוא 'לוקח' 32-33 תנועות לבריכה בממוצע. בלי חליפות ובלי נעליים. הנה ניתוח סטטיסטי מקיף של תחרות למרחק הזה כשבעמודה הראשונה מופיע האקט לשם השווה. הנה שני החלקים של שיא העולם של האקט בצילום מתחת למים:

חלק ראשון – לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.
חלק שני – לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.
מעניין כמה זמן שיא העולם של האקט יישאר שיאו. בכל מקרה, אם הכל יילך כמו שצריך, עידן החליפות יתפוגג מהעולם בשנת 2010 אינשאללה ולא נראה יותר עיוותים ונשווה תפוזים לתפוחים.

גמר 1,500 חופשי גברים אליפות העולם רומא 2009
על אדני הזינוק מתייצבים שמונת השחיינים הטובים בעולם ובינהם סאן וז'אנג הסינים, קוקריין הקנדי, דיוויס האנגלי, קולברטלדו ופיזטי האיטלקים (נישאים על העידוד המטורף של קהל ביתי ואוהד) ואוסמה מלולי הטוניסאי. לטעמי מלולי הוא השחיין המעניין ביותר שם ועל כך מיד…

קצת רכילות
ז'אנג לין שמתאמן תחת שרביטו של המאמן האוסטרלי דניס קוטרל משנת 2007 מי שהיה מאמנו של גרנט האקט עשה בית ספר למלולי בגמר ה- 800 חופשי ועל הדרך קבע את שיא העולם למרחק (זהו מרחק לא אולימפי שהגברים שוחים אותו באליפויות עולם בעיקר). צריך לציין שמלולי טוב יותר במרחקים ארוכים ו- 800 ו- 400 מטרים הם מרחקים פחות מועדפים עליו, בדיוק כמו גראנט האקט שתמיד שחה בצילו של ת'ורפ במרחקים הבינוניים. מלולי נכנס לאצטדיון עם הבעה קפואה ורצח בעיניים. מה שקרה לו ב- 800 מטרים הייתה השפלה מבחינתו (הסיני ברח לו בבריכות האחרונות ולקח את הגמר). הנה לינק לסרטון המשחה.

אוסמה מלולי
שם מחייב אוסמה מלולי (Ossama Mellouli): מוסלמי, יליד טוניסיה, בן 24, מתאמן בארה"ב כבר הרבה שנים והאנגלית השגורה בפיו מעולה והמבטא: אמריקאי ללא רבב. מלולי גם מחזיק במדליית הזהב האולימפית מבייג'ין. לפני שאנתח את המשחה, אני ממליץ לצפות בשני החלקים:

עננים של אוגוסט

הכל
אבי נפטר בשיא הקיץ לפני 18 שנים. ביום מעונן, חם וארור. ב- 01.08.1991 הוא הפסיק לסבול. הייתי כל הלילה ליד מיטתו בבית החולים, שומע כיצד הוא נלחם על כל נשימה בקול רם. ילד בן 22 שלא מבין כמה האירוע מכונן ומשמעותי. סאונד מצמרר שנצרב ולא נמחק. לפנות בוקר רכבתי על אופנוע מקרטע, שחור וישן ברחובות ת"א בחזרה הביתה. 3 שעות מאוחר יותר התעוררתי מהטלפון של אימא שלי שמבשרת לאחי שזה נגמר. המחשבה שהוא מת לבד, שלא נשארתי איתו, שלא הבנתי שזה באמת הסוף, לא נותנת לי מנוח.

ובשבועות ובחודשים האחרונים אני מקבל סימנים שמזכירים לי אותו. מצד אחד השבועות האחרונים מפתיעים בהצלחות, הישגים, פריצות דרך ומעגלים ישנים שנסגרים. מצד שני, היום הזה והימים לפניו דואגים להזכיר לי אותו. הרגשה מוזרה.

היום בבוקר הייתה האזכרה של אבא. איך עברו 18 שנים. אני עומד ליד אימא שלי, אחי ומירב. בטנה הולכת ותופחת. חם למרות שמעונן. הרב ממלמל ברקע תפילות שאני לא באמת מבין ולא באמת מקשיב להן. שותקים. אין מה לומר.

למי שיש מה לומר זה ליונתן שמתחיל לדבר. המילה האהובה עליו היא אבא. כולם אבא. אימא, הסבתות, המטפלת, האחיינים. וגם אבא שלו אבא. כווווווולם אבא. ויש גם סבא. בטלוויזיה. אחת התכניות האהובות על יונתן היא "איפה סבא?". יונתן שומע את נעימת התכנית ורץ נרעש לכיוון הטלוויזיה. ככל שהתאריך מתקרב, המילה סבא מקבלת משמעות אחרת. חבל שסבא לא זכה לראות את יונתן. חבל שסבא לא זכה לחיות כדי לראות עוד כמה דברים. ואת אבא של יונתן גם…

הבוקר השמיים היו מעוננים. זה לא נדיר ואפילו שכיח בעונה הזו. אבל בכל זאת, זה תמיד קורה ביום הזה. הבוקר, אחרי ריצה ומקלחת, יונתן נדבק אליי, משחק ושמח וצוחק. אני מביט בו ארוכות. כל כך אוהב אותו עד שזה כואב לי מבפנים. נזכר במבט האוהב עד כלות שאבי הקשוח והמופנם היה נועץ בי. עוטף אותי באהבה עמוקה ולא מוסברת אבל נהירה לי. והדמיון באהבות מזכיר נשכחות. לאבי, כמו לי, נולדו ילדים בגיל מבוגר. אני זוכר את אימא שלי מספרת כמה צהל אחרי שנולדנו. ועם יונתן, לרגע אחד הבוקר, התקצר ציר זמן של 40 שנה בין יונתן בנו של גדי לגדי בנו של יחיאל.

ואני. כבר הרבה זמן לא בן 22 אבל עדיין זוכר ולא שוכח את מה שנשבעתי והבטחתי בקול רם על קברו הטרי. בוכה ומבטיח. ואת דודה עליזה ניגשת ולוחשת לי שני משפטים באוזן שמחזירים אותי חזרה לקרקע. ומאז לא בכיתי.

כל כך הרבה דברים קרו מאז. חיים שלמים ממש. טובים ורעים. אני עדיין זוכר את החודשים האחרונים שלו. איך סבל בשקט. באצילות. בלי לבכות. בלי לדבר על הסוף. בלי לשאול במה הוא חולה. למרות שידע. ואני יודע שאני הרבה יותר מפונק ושברירי. יודע שיש לי רק קמצוץ מרוח ההתנדבות והחוזק הנפשי ויכולת העמידה בפציעה מהמלחמה והכלת המחלה הארורה. ומקווה בכל הלב שהגורל או השד יודע מי לא יזמן לי מבחנים דומים…

ועכשיו השמש שוקעת בין עננים כבדים-שחורים. זרם של דמעות זולג. פתאום. אחרי 18 שנה.

זהו. הוצאתי. כתבתי את זה. בלי עריכות ובלי הגהה. עכשיו זה אצלכם.

אני מתכנן לשחות מחר על הבוקר. הזמנתי באינטרנט בוקר בהיר וצלול במיוחד. לא מעונן.

בתמונה: יונתן צופה בטלוויזיה