נושא:

במהירות הזן – Take Two

גדי כץ
פורסם בשבת, 21/3/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל
תזכורת: בפוסט הקודם הצעתי הגדרה זנית למהירות: כמה מהר אפשר לשחות בלי להתאמץ, להבדיל מלהתאמץ כמה שיותר.

לתכנן את המהירות
המהירות או הזמן שלוקח לנו להשלים אורך של בריכה אחת היא פונקציה של מספר התנועות לבריכה (אורך התנועה) כפול הקצב (קצב התנועות). לדוגמה: אם שחיתי בריכה של 25 מטרים ב- 15 תנועות ובקצב של 1.30 (תנועה/שנייה), כשהפוש מהקיר הוא 3 ביפים, סה"כ 18 ביפים, הזמן לבריכה יעמוד על 23.4 שניות (18X1.30).
אם אבחר להגביר את קצב התנועות ל- 1.20 ואצליח לשמור על 15 תנועות בתוספת 3 ביפים לפוש, הזמן לבריכה יעמוד על 21.6 שניות (18X1.20). שחיתי מהר יותר כי הצלחתי לשמור על יעילות בקצב גבוה יותר (שימו לב להגדרה: המהות האמיתית של המהירות היא שחייה של מרחק נתון בתנועות יעילות שמסתיימת מהר יותר, לא ספרות על שעון העצר).
נניח שבקצב של 1.20 לא הצלחתי לשמור על 15 תנועות וסיימתי את הבריכה ב- 16 תנועות. הזמן לבריכה יעמוד על 22.8 שניות (19X1.20). עדיין מהר יותר מ- 23.4.
אולם, שחייה בקצב של 1.20 ב- 17 תנועות לבריכה, תהפוך את היוצרות – הזמן יהיה איטי יותר: 24 שניות (20X1.20).

העלות של היעילות
בעצם, בכל קצב שאבחר, כל הוספת תנועה אחת לבריכה, תעלה בזמן נוסף: בקצב של 1.20, שחייה ב- 16 תנועות ולא ב- 15, תעצור את השעון ב- 1.20 שנייה לאט יותר; שתי תנועות נוספות 'יעלו' בתוספת של 2.40 שניות לזמן וכן הלאה. כמובן שמדובר על הפרש לבריכה אחת. למרחקים ארוכים ההבדל יכול להגיע לכמה דקות שזה כבר הרבה יותר משמעותי.

המסקנה המיידית היא שאם אצליח לשמור על היעילות בקצבים גבוהים יותר, אשחה מהר יותר. על כן, הדרך הנכונה להתאמן על מהירות היא להשתמש ולנסות קומבינציות שונות של קצב ואורך תנועות ולא 'לסגוד' אך ורק לשעון העצר. הסטופר אמור לשמש רק אינדיקציה ולא מדד אחד ויחיד.

תכנון מהירות

מספר תנועות קבוע, קצב יורד

קצב קבוע, מספר תנועות יורד

להתרגל לקצבים מהירים יותר