נושא:

לקראת משחה 10 ק"מ או הצעה שקל מאוד לסרב לה

גדי כץ
פורסם ביום שלישי, 13/1/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל
עיתונאי ממגזין לא רציני
בתחילת אוגוסט 2008 נפגשתי עם עיתונאי של ירחון הגברים "בלייזר" בשם גידי שפרוט. עשינו שיעור ניסיון, מעין הדגמה מקומפרסת על TI. גידי איש נעים, ענייני ושמח 'תפס' די מהר. בסוף השיעור הוא כבר הצליח לעשות 'זיפרים' לא רע בכלל ושנינו יצאנו מהמים עם חיוך. שאלתי אותו כמה מטרים הוא יכול לשחות רצוף בלי לנוח וגידי ענה ש- 50 מטרים נשמע לו מרחק ריאלי, לא יותר. התקלחנו, התלבשנו ויצאנו לשיחה בשמש. גידי שיתף אותי במחשבותיו וקבענו לדבר בהמשך על קונספט לכתבה. לא התקדמנו הרבה אבל נראה ששנינו די בטוחים שנמצא משהו מגניב שהולם את בלייזר.

גידי, גדי, מרלון ברנדו והצעות

כמה ימים עברו והצעתי לו הצעה שקל מאוד לסרב לה… הצעתי שגידי ילמד ויתאמן ב- TI כך שתוך מספר חודשים הוא יוכל לשחות 10 ק"מ ברציפות, המרחק האולימפי בשחייה שמבחינת הזמן מאוד דומה למרחק מרתון בריצה. יאמר לזכותו של גידי שהוא לא נפל מהכיסא (איש מיוחד כבר אמרנו???). אחרי כמה דקות של שיחה הרעיון הלך והתגבש. שוחחנו על הכנרת, על אילת וסיכמנו שהמיקום והתאריך הם הפרטים הקטנים בסיפור. עוד נגיע אליהם. לחצנו לחיצת יד וירטואלית ויצאנו לדרך. כשניתקתי את הטלפון חשבתי שאם נצליח להגיע להישג כזה עם גידי, זה יוכיח עד כמה מה שאנחנו עושים ב- TI הוא אפקטיבי. אהה כן, נוסף לכל הצרות גיליתי שגידי עבר תאונת אופנוע שניטרלה לו את כף הרגל כך שעבודה על סבולת לב-ריאה כדי לבנות בסיס אירובי באמצעות ריצה או אופניים לא היו אפשריות. נפלא. רק מוסיף לאתגר…

עשרה קילומטרים או 400 בריכות
אז מה היה לנו? כעבור פחות מחמישה חודשי לימודים, תרגולים ואימונים שלא גזלו מזמנו של גידי יותר משלוש שעות בשבוע, הוא עומד להכפיל ב- 200 את אותם 50 מטרים שהוא הצליח להשלים (נניח) באוגוסט האחרון.
גידי כתב זאת כך:

עשרה קילומטרים,
400 בריכות חצי אולימפיות,
המרחק הארוך ביותר אותו שוחים שחיינים מקצועיים באולימפיאדה.
עיתונאי ממגזין לא רציני שבאוגוסט האחרון לא הצליח להשלים 50 מטרים
לחיצת יד אחת
יום שישי
16.01.09
זה קורה
גידי שפרוט
אומרים שלא אומרים שבחו של אדם בפניו אבל אני כותב ולא אומר כך שאני מצליח לחמוק מעצת החכמים… השבוע חשבתי לעצמי איך אני הייתי נוהג לו הייתי בנעליו של גידי (בהנחה והייתי מסכים להצעה המפגרת הזו). אם להיות כנה (אני אף פעם לא יודע מה נכון: כן או כנה), אני חושב שהייתי לוקח את הפרויקט באופן פחות רציני ממנו (ומי שמכיר אותי יודע שזה קשה). גידי היה תלמיד למופת: למד כמעט אצל כל המדריכים שלנו, שאב ('בוב ספוג' אמיתי) כל פיסת מידע וידע שהעניקו לו, תרגל, קרא, חקר, העמיק והתמיד. את פרק האימונים (לאחר הלימוד הבסיסי) גידי, כרגיל, לקח עד הסוף: הגיע לכל אימוני המאסטרס (3 ימים בשבוע: שני, רביעי ושישי) והתאמן עם שאר המתאמנים. שבועות וחודשים עברו ולאט לאט הסגנון והמהירות הגיעו. בתחילת דצמבר השתתפנו בתחרות הכנה באילת למרחק של 5,250 מטרים וגידי עמד בה בכבוד. אפילו יותר 'מבכבוד'.

Discover Your Inner Fish
בשבועות האחרונים שחינו ביחד באימוני בוקר בימי שני. באימון הראשון ששחינו יחד הבנתי שיש לי עסק עם שחיין בנשמה. גידי גילה את הדג הפנימי שלו, בדיוק כמו הסיסמה הישנה של TI והלוגו של TI 'יושב' עליו בול (שחיין חבוי בתוך דג/דולפין).

קומבינה לחמישה
אז כפי שקרה עם התחרות באילת, כך קרה גם עם המשחה המתוכנן. התחלנו עם חבורת שחיינים די גדולה שהתאמנה לקראת האירוע ונשארנו חמישה (ושניים מהם לא ממש התאמנו לקראת מרחק כזה). אני חייב להודות שאני יכול להבין את כולם. לצערי דרור היה אמור להשתתף ונפצע בשבועיים האחרונים. לא פשוט לשחות 10 ק"מ בזרמים, בלי מסלול מסודר ובעיקר לסבול את הזמן הארוך הזה במים. בסופו של דבר יתייצבו על קו הזינוק גידי, דני, רן שילון, אלון ועבדכם הנאמן. רן שילון, האיש מאחורי חברת אנדיור ואלון, מתאמן אנדיור שנראה לי כמכור לכל אירועי האקסטרים, ישחו יחד איתנו.
אני משאיר את המחמאות והתודות לפוסט שאכתוב לאחר המשחה אבל לא יכולתי שלא להזכיר שיש אנשים מדהימים בישראל. כאלה ששמחו לסייע לנו כמעט בלי תמורה ובזכותם יש סירה מלווה, קייאקים באדיבות רוני מאיר מהמרכז לחינוך וספורט ימי באילת שהתנדב לסייע בכל בקשה שלנו ועוד רבים וטובים.

מה חשבתי?
אין לי מושג מה חשבתי כשהצעתי לגידי לשחות ביחד איתו. למה אני צריך את זה? אלוהים יודע…