נושא:

על עקרונות לימוד – Making Smaller Circles

גדי כץ
פורסם ביום חמישי, 20/11/08
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל
לפני מספר חודשים קראתי ספר מעניין מאוד. לספר קוראים The Art Of Learning וכתב אותו ג'וש ווטצקין. ווטצקין, בן 30, הספיק כבר להיות אלוף העולם בשחמט, הספיקו כבר לעשות עליו סרט (The Next Bobby Fisher) ולאחר שפרש משחמט החליט להתמקצע בטאי צ'י. לימים הפך לאלוף העולם בקרבות טאי צ'י. ווטצקין הבין שהוא יודע לעשות משהו שאחרים לא: הוא יודע ללמוד. הספר מרתק ומתאר את חייו של ווטצקין ובעיקר את דרכי הלמידה והשלבים להגעה לדרגת אמן בשחמט ובטאי צ'י. ווטצקין הצליח לפתח מספר תובנות מקוריות באשר לתהליכי לימוד ורוב תובנותיו חלות כמובן על לימוד שחייה.
רצ"ב סרטון בו מספר ווטצקין על ספרו:

Making Smaller Circles
ווטצקין משתמש בקונספט/תובנה שלה הוא קורא Making Smaller Circles (לייצר מעגלים קטנים יותר). ווטצקין טוען שכמו בכל נושא שלומדים אותו, יש ללמוד כל מיומנות ראשית באופן הכי פחות מסובך: בשחמט – לשחק רק עם מלך וחייל מול מלך ולהבין את הכוח של כל כלי – לאט לאט להעלות את מספר הכלים ואת דרגות הקושי. בטאי צ'י זה תרגול של חבטה/מכה אחת שוב ושוב ושוב עד שהתלמיד יודע איך בדיוק צריכה להרגיש מכה אחת. ההרגשה הזו מחלחלת לתוך העצמות ואחרי עשרות אלפי חבטות, ניתן לבצע אותה בלי לחשוב בכלל על הטכניקה – ביצוע על גבול המושלם (הרי אין מושלם מוחלט). אגרוף ישיר לפנים מתבצע בפיסוק כשרגל שמאל מובילה והכוח עובר דרך כל הגוף מאצבעות כף הרגל השמאלית ועד אגרוף יד ימין דרך ה- Core Body (נשמע מוכר, לא?). כלומר מסלול המכה/חבטה של יד ימין מתחיל מאוזן ימין ומסתיים בפרצוף היריב. מאות אלפי חזרות מטמיעות את התזמון והכוח הנכון בכל תנועה. אולם לא די בכך, בתחרויות ברמה עולמית, כדי לתת מכה אפקטיבית, אי אפשר להכות עם כל הגוף כי היריב יכול "לקרוא" את המכה באה ולהתגונן מפניה. ולכן, ברמה העולמית המכות יוצאות במרחב קטן מאוד – ממש קרובות לפרצוף היריב ועדיין אפקטיביות באותה המידה. זו הסיבה שבקרבות אגרוף מפורסמים לעיתים אנחנו לא מבינים למה אחד מהמתמודדים נפל – צריך לראות בהילוך איטי מה בדיוק קרה שם. לפי ווטצקין – האומנות האמיתית היא לצמצם למינימום את טווח התנועה כדי שהיריב לא יוכל לצפות מבעוד מועד את המהלך. ראיתם את Kill Bill 2 כשאומה טורמן בורחת מהקבר והיא מכה בארון בטווח אפס? טוב, אז משהו כזה.

אני חושב שניתן להשליך על שחייה את התובנה הזו בכל מיני מובנים. לדוגמה: בהתחלה אנחנו מבקשים מהתלמידים להכניס את היד ליד האוזן ולהימתח כל הדרך בתוך המים (כדי לחבר את מקור הכוח הרציני לתנועה שזה האגן או ה- Hip). ככל שהתלמיד מיומן יותר, ניתן להכניס את היד רחוק יותר מהראש ואפילו לקבל תנופה רצינית יותר. אלו שלבים שכל שחיין TI מיומן עבר כבר. לכן כשצופים באיאן תורפ שוחה עם הכנסת יד רחוקה, הוא עדיין מצליח להשיג את אותו האפקט עם גלגול הגוף וה- Snap האכזרי של האגן.
שימו לב למיקום הכנסת היד של איאן ת'ורפ בקליפ הזה:

מסקנות
קודם תנועות גדולות, גסות ומוגזמות ולאט לאט ניתן לבצע את אותה התנועה במרחב קטן יותר ולהשיג את אותו אפקט ואף בעוצמה גדולה יותר. בעתיד הקרוב אתייחס לעוד תובנות מספרו של ווטצקין.

אנקדוטה קצרה
במחנה ה- Open Water בבהמאס (ראו פוסט קודם) אחד מהחניכים הביא את הספר של ווטצקין בתור מתנה לטרי לוכלין. הוא נתן לי לעיין בספר ומיד הזמנתי אותו. קיצור תולדות הזמן…