נושא:

על שחייה במים פתוחים, צמרמורות וחול בגרביים

גדי כץ
פורסם ביום שלישי, 9/2/10
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

חול בגרביים
החימום ברכב על המקסימום ואני מפשיר לאיטי. הגרביים שלי מלאות בהמון חול – תוצאה של נעילת הנעליים על החול בים במהירות שיא. לאורך כל החורף האחרון, התחושה של כמויות החול בגרביים במהלך היום, נותנת לי הרגשה של מרד קטן נגד הממסד ומזכירה לי איך התחלתי את היום. למרות שזה לא נשמע הכי נוח בעולם (שיהיה ברור: זה לא), עד כמה שזה נשמע הזוי – אותי זה מדליק.

נתחיל מההתחלה:

הדבר האמיתי
ביום שבת של ה- 30 בינואר שחינו עמי ואני בחוף הצוק. היה סוג של חמסין בחוץ וטמפרטורת המים הייתה בסביבות 18 מעלות. יצאתי מעודד מהמים. הים היה קשה ושנינו התקשנו לנשום בלי לבלוע מים אבל גיליתי כמה כובע ים יכול לעזור בהתמודדות עם הקור – המון. שחינו כ- 4 קילומטרים ויצאנו. ביציאה כמעט שלא רעדתי וראיתי בזה הישג מדהים. מאז, כמו שאומרים, All Hell Broke Loose – מזג האוויר החליט שהגיע זמן החורף. הדבר האמיתי הגיע…

10 ימים של ים רע
אז ככה: מאז אותו יום שבת היה בעיקר קררררר. קרה במקומות הנמוכים, שלג בחרמון, טמפרטורות מקסימום של 13 מעלות בתל אביב. העולם שתק. אני צופה בדני רופ ושאר החזאים מגלגלים בלשונם את צמדי המילים "חורף אמיתי" ו- "שמש שקרנית" בשלל הטיות ומתאר לעצמי מה עושה קרה לטמפרטורת המים. שלא לדבר על גשם וסערות. טמפרטורת המים המשיכה לצנוח ואני יודע שהיעדרות ממושכת משחייה בים לא בדיוק עוזרת להתאקלמות לשחייה במים קרים. כל שנותר לי לעשות זה ללחוץ לא מעט פעמים על כפתור ה- Refresh של תחזית הגלים ולקוות לטוב. ביום שבת כבר היה ברור שבשני הולך להיות ים נורמלי: בלי גלים ומעט רוח. בראשון בבוקר אני רץ ריצת שחרור. האוויר קפוא. אני מתקשה להבין איך למחרת אני נכנס למים לשחייה של למעלה משעה. פחד…
בראשון אחה"צ אני מסמס לחשודים המיידיים – סגרנו על שני ב- 08:30.

Monday Morning
הצצה חטופה מהחלון ב- 6 בבוקר ואני מופתע לגלות שמעונן מאוד. כשהשמש מחממת את הגב בזמן השחייה, זה מרגיש קצת יותר טוב. גם הראות במים טובה פי כמה. אבל אין שמש. הנקודה החיובית היחידה היא שהרבה עננים כולאים את האוויר החם שהיה ביום הקודם ולכן הטמפרטורה החיצונית גבוהה יחסית.
הגעתי לים ב- 08:20. יריב כבר אחרי כוס תה חם, יושב על אחד הכיסאות ונהנה להביט בים השקט והנמוך. מד הטמפרטורה על סוכת המציל מראה 15 מעלות. עמי, דניאל ומור מגיעים. אני מצחקק בעצבנות לקראת הכניסה למים. עומר יוצא מהמים ומחייך. "לא קר היום" הוא מכריז וכולנו מחייכים. לא רציתי לספר לשאר החבורה שבימים האחרונים עומר דווקא גילה לי שקר לו במים. ואם לעומר קר, מה יגידו אזובי הקיר…

שוחים
הכניסה הייתה קצת טראומטית. המים צורבים בכפות הרגליים ואני יודע שהכי חכם זה להיכנס למים כמה שיותר מהר. אני ספק בוכה ספק צועק בקול רם ונכנס ראשון. בתנועות הראשונות הנשימה שלי נעתקת אבל אחרי כ- 10 תנועות אני מרגיש בסדר גמור. כובע הסיליקון של TI 'עובד' ואני מחייך בשביעות רצון בלתי מוסברת. לעומת 'החוויה' הזו, שחייה עם חליפה זה באמת משחק ילדים. אני מציץ לאחור ורואה שכולם כבר במים. מור מאחורי, עמי מתחיל לעקוף ודניאל דוהר קדימה. 200 תנועות של סנכרון הבעיטה עם כניסת יד עמוקה. אני מרגיש שהזרם איתנו ונכנס לקוקון לי. משתדל לנווט כמה שפחות אחרי שעליתי על קו האנטנה הסלולרית במרינה. הקור בהחלט נסבל. 20 דקות לאחר מכן אני עובר בין שתי מדוזות לבנות וגדולות. זה מוציא אותי מהריכוז כי אני ממש מעדיף לוותר על מפגש חזיתי עם מדוזה. עברתי את סוכת המציל ואני יודע שתוך 400 תנועות אני במרינה. ליד המרינה אני עוצר לכמה שניות. הים הספיק לעלות וקשה לאתר את שאר החברים. בדרך חזרה רוח פנים וגלים מכיוון דרום מקשים על השחייה והנשימה. בערך בסוכת המציל הצפונית אני מתחיל לסבול מהקור. הראש משחק איתי משחקים: אני בהיפותרמיה? מנסה לבדוק את עצמי. יש לי מצב רוח טוב באופן לא מוסבר? לא. הכל בסדר. פשוט קר לי. מאוד. אני קובר את הראש במים ובפעם הראשונה החורף ובחיי אני מחכה שהשחייה תיגמר…

לרעוד בכיף
שחיתי בדיוק לכיוון המקלחת שעל החוף. שחיתי עד שגובה המים היה 20 ס"מ ולא יכולתי לשחות יותר. למרות שההרגשה כבר מוכרת לי, אני נעמד ולא מרגיש את כפות הרגליים. מכיוון שמול המקלחת יש סלעים במים, אני הולך לאט לאט כדי לא ליפול אבל מת להגיע, להרביץ שטיפה ולהתלבש. שטיפה במים הקפואים במקלחת ואני מנסה לרוץ לכיוון המגבת והבגדים. אחרי כמה שניות ועשרה צעדים, אני מבין שלרוץ זה לא בדיוק רעיון טוב. הרגליים לא בדיוק נשמעות לי ולא בא לי על פציעה. החלפתי הילוך ופסעתי מעדנות לכיוון המגבת.
יריב שנכנס לפנינו כבר עזב, דניאל לבוש ואחרי כוס תה ועמי לובש חולצה קצרה, קרוקס וסוויטשירט דקיק. מור הלכה להתקלח. אני רועד באופן לא רצוני. ככה בכיף. מתלבש בארבע שכבות והרעידות בגוף רק מתגברות. השיניים נוקשות והלסת התחתונה מקבלת חיים משלה. מבט חטוף בעמי מדכא אותי עוד יותר. עם חיות כאלה אני צריך לשחות. לא קר לו. מור מגיעה ומבט חטוף בשתי השכבות הדקיקות שעל גופה משכנע אותי שאני חייב להוריד את המעיל ולתת לה אותו. מור פחות מנוסה ומי שלא שומר על חום הגוף, בעיקר על ליבת הגוף בחלק שעוטף את הריאות, יכול להמשיך לדלקת ריאות מגניבה.
למרות כל השכבות וכוסות הקפה הרותחות, מור ואני רועדים באופן בלתי נשלט אבל מצחיק. מניסיון, אני יודע שהרעידות עושות מצב רוח טוב לכולם – גם לרועדים וגם למתבוננים. אז רעדנו בכיף באופן עצמוני.

Is it getting better?
אז זהו שלא. הטמפרטורה רק תמשיך לצנוח גם במרץ. אני חושב שנחווה עוד טבילות ב- 16 מעלות אבל מי סופר. הרעיון הוא לתפוס רצף של ימים בהם הים נוח, להסתגל לטמפרטורה, להאריך את משך השהייה במים והקילומטראז' ולחזור על התהליך בטמפרטורה קרה יותר. בשורה התחתונה – האיקלום עובד! איפושהו באפריל הטמפרטורה תעלה, הימים יתארכו והאביב שאני כל כך אוהב יגיע…

הפשרה מאוחרת
לקראת הצהריים התפניתי לבדוק את טמפרטורת המים שנמדדה. מצורפת תמונת המדידה של מצוף אשדוד 17.3 מעלות בשעה שבה שחינו… לאורך כל היום אני קפוא. למרות החימום ברכב ובמשרד – שום דבר לא עוזר וקר לי באופן תמידי. זה טבעי ואני כבר רגיל. ב- 21:00 נכנסתי הבייתה וכעבור חצי שעה, אחרי כמה דקות טובות מתחת למים רותחים הפשרתי. חום הגוף המקורי שלי חזר לטמפרטורה נורמלית. לפחות ככה זה הרגיש.

בברכת חורף חורף חם לכולם!