נושא:

פרק 1: יומן מסע: שלושה ימים בשלושה ימים – התנעה והיום שלפני

גדי כץ
פורסם ביום ראשון, 11/10/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל
פרולוג: שלושה ימים בשלושה ימים – שחייה, פרספקטיבה והקפלה הסיסטינית

הקדשה
הזמן: ינואר 2009. אני מתחיל לחלום. על החלום. Imagine של ג'ון לנון מתחיל להתנגן לי בראש. שימו Play בראש. עכשיו תגבירו. הוא עוד יחזור… היומן מסע הזה מוקדש לכל החולמים.

התנעה – טל ברודי עושה קאמבק
בפעם הראשונה שניסיתי 'להרים' את האתגר הזה נכשלתי. לא הצלחתי לסחוף את החשודים המידיים. חברים קרובים טענו שזה לא טוב ל- TI. לא השתכנעתי אבל לא עמדו לי הכוחות כדי להשיב מלחמה. בפעם השנייה כבר הייתי נחוש. אלון פלד נתן לי את הביטחון ללכת על זה. בניתי את קואליציית המסע: אלון, גידי, דני, אור, אבי ורן. קבענו תאריך קרוב ולא ריאלי והחלטנו ללכת על זה. הזמן: קצת לפני אמצע יולי. גידי מנסח טקסט ואני מעלה לאתר TI ולבלוג. במקביל, מתפרסמים פרטים ראשוניים בפורומים של טריאתלון ושחייה. תוך כמה שעות אני מופצץ במיילים של שאלות ובקשות להצטרף. אני עושה סדר, משיב לכולם ודואג לצרף שחיינים ברמה פחות או יותר אחידה של מהירות שחייה. אבי כותב תכנית אימונים. אני מוודא שכולם מאמינים. שאני רציני. אני שולח מייל שמתאר את המסע שלנו לאתר שחיית המים הפתוחים הגדול בעולם. הידיעה מתפרסמת ודרכה מגיעה פניה של שחיינית מארה"ב להצטרף. "ישראל על המפה לא רק בספורט אלא בהכל".
Imagine there's no countries ג'ון שר ברקע.

כלום לא סגור
סוף אוגוסט ושום פן לוגיסטי במסע עדיין לא סגור סופית. אני טובע בבליל מסמכים אינסופי. ביטוחים, בדיקות ארגומטריה, אישורי רופא וטפסי הרשמה. נוסף לכל הצרות, האימונים לקראת המסע דורשים זמן רב בשל מרחקי השחייה הלא שגרתיים (בשיא התכנית שחיתי כ- 30 ק"מ בשבוע, 6 ק"מ ממוצע לאימון). יש לי עומס בעבודה אבל מי סופר מחסור בשינה כשעושים חיים. חלקים מהחבורה מתאמנים בחוף הצוק ביחד, מה שעוזר לקום מוקדם בבוקר לשחיות ארוכות של 7 ק"מ.

סידורים אחרונים בדנוור
למרות שאני רחוק מלהיות מפיק במקצועי, אני מתחייב לעצמי לבצע את זה הכי מקצועי שאפשר: לו"זים מסודרים, עדכונים שוטפים וכתיבת תדריכים מפורטים. רן שולח תפריט תזונתי מומלץ ליום שלפני ולימי המשחה. בגדול: צריך לאכול כל היום וכמה שיותר חלבונים ופחמימות. הרבה בשר, קרפים, לחם לבן, שוקולד, משקאות ממותקים (לא דיאט) ומאפים. לא מומלץ לאכול ירקות. אין בהם ערך קלורי גבוה והם תופסים יותר מידי מקום בבטן. בקיצור, אכול כפי יכולתך לאורך 4 ימים. 3 ימים לפני המסע וכולנו מתחילים לבלוע כדורי מגנזיום כאילו שהם הולכים לצאת מהאופנה: המגנזיום מסייע במניעת כיווצי שרירים.

אלה שמות
סה"כ 16 אנשים שחו איתנו באחד או יותר משלושת הימים (9 מאיתנו שחו בכל שלושת הימים):
שלמה אמיתי, (55), עומר בר (52), קת'י קירמאייר (בת 45 מוושינגטון ארה"ב), אילן ברדה (45), אלי פרידמן (43), עוזי תשובה (41), חנן אולנר (41), אבי לוגסי (39), גידי שפרוט (33), דני זילברשטיין (48), רן שילון (45), אור טיברג (בת 24), ירון דוידי (45), מקסים שחף (41), מיכאל זילברמן (40) ועבדכם: גדי כץ (40). הדס, זוגתו של גידיש בחפ"ק קדמי מהסירות. ירון ויינשטיין, הצלם שבין השאר צילם גם את שתי העונות הראשונות של הישרדות, על הקלידים.

האנשים הפשוטים
הגיל ממוצע של החבורה הוא 42. מקצתם אנשי טריאתלון ותיקים, מקצתם שחייני TI ומקצתם שחיינים משובחים. הרכב חבורת השוחים מעניין דווקא בשל היותם לא-מקצוענים וגם… לא-צעירים. רב השחיינים שהשתתפו הם 'אנשים פשוטים' – אין להם כושר של ספורטאים מקצועיים, רובם לא שוחים מגיל צעיר ואינם שחייני תחרות מקצועיים (בעבר או בהווה) ורובם ככולם לא שחו אף פעם למרחקים שכאלו.

היום שלפני, יום שלישי: מעמיסים פחמימות
9 בבוקר. טלפון מדני. הוא חולה עם חום ולא יכול להגיע. זה לא זה בלי דני אבל ההצגה חייבת להימשך. ב- 12 אני אוסף את אבי ויחד עם חנן אנחנו עולים לכינרת. ארוחת צהריים של הרבה מאוד בשר בסמוך לטבריה גורמת לנו להתנדנד בשעה שאנו נדחקים בחוסר חשק מהמזגן במכונית לחום הכבד השורר במעגן הסירות של עין גב. הזמן: 4 אחה"צ.

אבא גנוב 2
הצצה חטופה לסירות במעגן מגלה לנו מציאות עגומה של סירות דייגים שלא הייתי מעלה אליהן קרפיון. מנחם לב הקיבוצניק הדייג, אותו שכרנו ללוות אותנו יחד עם שני בניו, קייאקיסטים מקצועיים-אולימפיים, מגיע ומצביע על אחת הסירות ושואל בשביעות רצון: "איך הספינה?". "אחלה" שלושתנו ממלמלים ואבי לוחש שהסירה מזכירה לו את הסירה מהסרט אבא גנוב. אנחנו קובעים להיפגש בערב כדי לסגור מסלולי משחה אופציונליים. המסלול תלוי בעיקר בכיוון הרוח: דרומית ואנחנו מתחילים מאיזור בית ירח בדרום מזרח הכינרת כשהרוח בגבינו. מזרחית ואנחנו מתחילים בעין גב ומסיימים צפונית לטבריה. זה כמובן משנה את שעת הזינוק ומשאיר לי עוד נקודה לא סגורה לאוסף.

בתמונה: קפטן לב על הסירה.

לפסוע במנהרת הזמן
אנחנו פוגשים את אפרת שמובילה אותנו לבית שלנו. בדרך, בשבילים המוצלים בין המדשאה הענקית המעוטרת בשרידי מטוס קרב ישן המשמש פסל סביבתי והבתים החד קומתיים, אני מרגיש שאני פוסע במנהרת הזמן ונוחת אי שם בשנות השישים. אפרת פותחת את הדלת של בית דמוי קרון רכבת. אנחנו מגלים שזהו בית ילדים שהושמש לאכסניה. בצמוד לדלת הכניסה ישנה דלת נוספת ועליה מתנוסס שלט שכתוב עליו 'משרד'. השלט והאווירה הסוראליסטית גוררים שלל בדיחות בוורסיות שונות שמתמצות בתגובות שנגמרות ב- "כנס אליי למשרד". בשלל הטיות. אין מה לעשות: מתח גורם לחוש הומור מיוחד…
הקרון דווקא מפתיע לטובה: יש מטבח ישן אך מאובזר, שירותי בנים ובנות, חדר מבואה גדול המכיל מחשב, חיבור לאינטרנט וטלוויזיה. חדר המבואה מתפצל לחמישה חדרים בני שלוש מיטות. בקיבוץ כמו בקיבוץ – אנחנו חולקים הכל:
Imagine no possessions, לנון ממשיך.
בתמונה: גידי וחנן מתפעלים את המטבח

רישיון לנתח בלב ים
ב- 5 בערב, אחרי שהתמקמנו בקרון, אני קולט שעברתי יום בלי להיות… במים. שלמה, גידי והדס מגיעים. מכיוון שאין לנו משהו פרודוקטיבי לעשות אנחנו פוסעים מעדנות אל החוף לטבילה קלה. אני שוחה קצת ומרגיש משהו מוזר: אין ציפה. אחרי שבועות ארוכים בים התיכון, המוח שלי כנראה רגיל לתחושת ציפה אחרת במים פתוחים. אני מרגיש שאני שוקע. זה לא מסייע למפלס הלחץ שלי ואני יוצא מהמים אחרי 20 דקות. כולנו מתיישבים על שפת המים וקפטן לב מגיע עם חיוך ענק. דקה אח"כ מגיע אחד משני בניו שאמורים ללוות אותנו בקייאקים. הכינרת יחסית רגועה, השקיעה מתחילה והשיחה נעה סביב המסלולים האלטרנטיביים שתלויים בכיוון הרוח למחרת בבוקר. מסתבר גם שלקפטן יש רישיון לנתח מישהו אם קורה משהו בלב ים על ידי קבלת הנחיות מרופא באמצעות מכשיר קשר. גידיש מגחך. אפשר לחשוב שאם אין לך רישיון כזה אז לא מרשים לך לנתח. לא צריך שום ניתוח אני ממלמל כשאני פוסע בחושך בחזרה לקרון.

שומן טוב ליהודים
קבענו התכנסות של כל החבורה ב- 19:00 בקיבוץ עין גב. בתכנית: הרבה מאוד אוכל, תדריך ולינה משותפת בסמוך לקו הזינוק. בשעה 19:30 אני פוגש את אחרונת המשתתפים במגרש החנייה. קת'י, שנחתה רק ב- 15:00 מארצות הברית וכבר הספיקה לשכור רכב ולנהוג לעין גב אחרי מעט מאוד שעות שינה וג'ט לג טרנס-אטלנטי. קת'י עושה רושם כאישה חזקה, אתלטית עם אפס אחוזי שומן אך בעיקר טיפוס נעים. אני עורך היכרות קצרה בין כולם ואנחנו הולכים "לנשנש" קצת בשר והרבה פחמימות במסעדה קרובה. אחוזי שומן מעטים עבור שחייני מים פתוחים זה אומר להיות מאוד רגיש לקור. קת'י רועדת במים של 26 מעלות. רובנו יכולים להרגיש בנוח בטמפרטורה כזו (תסיקו לבד כמה אנחנו מרופדים). סיימנו לאכול את ארוחת הערב הראשונה וחזרנו למחנה. הקפצתי שלושה כדורי מגנזיום והתיישבתי לבדוק את התחזית באינטרנט.

קרפים עם שוקולד, גלידה ואגוזים
התחזית למחר בכינרת מבשרת על רוח מזרחית קלה. התחזית ליום חמישי בים התיכון מדאיגה: צפוי ים גלי. שמרתי לעצמי את הזכות לדאוג לים התיכון אחרי שנשלים את המשחה בכינרת. אני פוגש את קפטן לב ליד מגרש החנייה ומעדכן אותו לגבי התחזית. הקפטן לא מתרשם, מחייך אליי ואומר: "תהיה רוח דרומית". "לילה טוב" אמרתי ומיהרתי לארוחת הערב השנייה. אילן הוא הבעלים של רשת "הנריס" לקרפים והוא מכין לנו קרפים אלוהיים: עם גלידה, אגוזים ושוקולד. אף אחד לא מסרב…

בתמונה: אילן בעבודה

גברים זה עם אינפנטילי
את המסע הזה מלווה הצלם ירון ויינשטיין שהתגלה כנכס צאן ברזל. שידוך של חגית מי דן המדהימה. מסתבר לי, בדיעבד, שכל דבר שידה של חגית נוגעת, הופך לזהב. מגע מידס! העובדה שירון צילם את הישרדות לא נותנת לחנן, לאבי ולי מנוח: כל הערה של מישהו מהחבורה גוררת שלל בדיחות תפלות על מועצת שבט, הדחה, אתגר חסינות והגלייה לאי המתים. ירון ושאר החבורה לא צוחקים אבל שלושתנו מרוצים מעצמנו כמו מטורפים. אינפנטילים. עושים בושות מול האמריקאית ובטח מחזקים אצלה את ההנחה שבישראל יש בעיקר גמלים ואנשים שזה מכבר ירדו מהעצים.

תדריך
כולם מתאספים בבית הילדים לתדריך שהעברתי. אני מדגיש כמה פרטים חשובים: שמדובר במסע אתגרי ולא מירוץ אתגרי – אנחנו לא בתחרות; שכולנו רוצים לסיים עם חיוך ולכן עלינו לשמור על הכוחות ולחלק אותם נכון בין שלושת הימים; שאנחנו נשחה בדבוקה אחת שתהנה מליווי של סירות מנוע, יאכטות וקייאקים; שההפסקות נועדו לצורך שתייה ואכילת ג'לים של אנרגיה. התכנון הוא לבצע שלוש הפסקות בכל משחה. מידי 45 דקות לשלוש-ארבע דקות. ושיש רק שחיין אחד שקובע את הקצב וכולם מתאימים את עצמם אליו. אני מתדרך את כולם בעברית ובסוף ניגש לספר לקת'י את תקציר הפרקים הקודמים באנגלית.

הולך להיות מעניין
קת'י מקשיבה לי ושואלת שאלות ענייניות. את השאלה האחרונה חשבתי שלא הבנתי בהתחלה: האם זה יפריע למישהו מהקבוצה שהיא תשחה בלי חלק עליון. אני משיב שלא ומעדיף לשמור את הפרט הזה לעצמי אחרת קת'י תגלה שמשום מה מחר בבוקר כולם רוצים לשחות קרוב אליה. אנחנו מייצגים את המדינה וחייבים לשמור על כללי הטקס. הולך להיות מעניין המסע הזה… אני נשכב במיטה ב- 22:30 ומתקשה להירדם. האדרנלין, ההתרגשות והסוכר שומרים אותי עירני מידי. מידי חצי שעה אני מציץ בשעון ונלחץ שאני לא נרדם. המחשבות לא מרפות. זה לקח שעתיים וחצי, בסביבות 1 בלילה כבר ישנתי.