צליחת הלמאנש בשליחים. הרהורים, תובנות והארות

גדי כץ
פורסם ביום ראשון, 17/10/10
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

אושר

אני לא זוכר הרבה רגעים מאושרים בחיי שמשתווים לעוצמת האושר שחוויתי כשעמי עלה על חופי צרפת. כל המתח של החודשים האחרונים והחששות מתפוגגים בחלקיק שניה אחד של הבנה. האתגר הזה עלה על כל האתגרים שחוויתי בשנים האחרונות. מתוק לי בפה. עשינו את זה! איזה כיף שזה מאחוריי…

קושי

היה לי קשה.
הקור, הבידוד, הלילה, החשש ממחלת הים, האיקלום, המתח לפני ובמהלך הצליחה, המחשבות. הפחד. פשוט פחד.
הרשימה אמנם קצרה אבל יש בה הרבה 'בשר' והרבה קושי.

אין לנו מה לפחד אלא מהפחד עצמו

הכי קשה היה לנצח את הראש שלי. ניצחתי ולמדתי דבר אחד או שניים על עצמי.
חודשי הקיץ שקדמו לצליחה אופיינו בהדחקה. לא רציתי לחשוב על הצליחה. לא היה לי חשק לעשות את זה ולא הבנתי למה ולמי אני צריך להוכיח משהו. לא הבנתי למה עניתי כן ליוזמה של שלמה אמיתי. גם את המחשבה הזו הדחקתי.
ההבנה שאני נוסע לצלוח ואין דרך חזרה היכתה בי ימים בודדים לפני הנסיעה. מהרגע שנחתתי באנגליה השלמתי עם הרעיון. שאני צריך לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. להתמודד עם הקלפים שיחלקו לנו ולשחק כדי לנצח. כך עשיתי. בדיעבד, אני יכול לומר שברגעי האמת פעלתי כאילו מישהו אחר פועל מהגוף שלי. בדיוק כמו בסיפורים. שאף פעם לא סיפרו עליי. מצא חן בעיני הרמבו הרדום שהתחבא בי.
אין לי כוונות להוציא אותו שוב לטיול.

מסלול הצליחה

בסופו של דבר, בסיוע זרמי הגיאות, שעון הגרמין שלי, שהיה על ה- Gallivant מראה ששחינו-עברנו קרוב ל- 50 ק"מ. המסלול דומה מאוד למסלול של צליחה אופיינית. קבלו:

כשירדנו מה- Gallivant, מייקל אורם נתן לנו 5 עותקים מהמסלול שלנו שהפיק מחשב הניווט שבספינתו. מצ"ב עותק סרוק של המסמך המקורי:

ביקורת בונה

לא באנו מוכנים לצליחה. Ranny from Golani זו מחמאה עבורנו. הנה מקבץ קצר ולא מייצג על המוכנות שלנו:
– לא ידענו מספיק, לא היה לנו מושג לקראת מה אנחנו הולכים.
– לא היה לנו ציוד מתאים. לא מעילי סערה, לא בגדים חמים. לעזאזל – לצליחה הבאתי את המגבת היחידה שקניתי במרקס אנד ספנסר שבדובר. דיוויד ואוולין נידבו לנו כמה מגבות ושמיכה. אחרי סבב שחייה אחד התנגבנו במגבות רטובות! אלמנטרי. אני הגעתי לדובר עם שני בגדי ים ושתי משקפות. כשראיתי את הרשימה שדיוויד ואוולין הכינו, הבנתי כמה לא מקצועיים היינו. כמה ישראלי מצידנו…
– במשחה שליחים צריך להצהיר בטפסי הרישום שכל שחיין שחה שעתיים במים של 16 מעלות. שלמה אמיתי שלח לאורם מייל שמסביר לו שלא היה לנו המזל והתענוג כדי שהמים באיזורנו יגיעו לטמפרטורה הזו. שחינו כמה ימים ב- 17 ואז הטמפרטורה באמצע פברואר 2010 התחילה לנסוק מעלה. בעצם, אף אחד מאיתנו (למעט שלמה) לא שחה בטמפרטורות כאלו מעולם ובטח שלא שעתיים ברציפות. אבל רני מגולני שחה כמה שעות ב- 29 מעלות של הכינרת. הרבה יותר קשה…
– ההמלצה החד משמעית לתרופה נגד מחלת ים היא Sea Legs. עשינו קצת מאמצים בכיוון של להשיג את התרופה אבל לא הצלחנו. הלכנו על אחרת. כל אחד מאיתנו קיבל משלמה כדור כל 8 שעות. יום אחרי שצלחנו שלמה מעדכן אותנו חגיגית שהיינו צריכים לבלוע 2 כדורים ולא אחד. מקצועיות הייתה ותהיה נר לרגלנו.

זמן הצליחה

צלחנו בזמן לא רע של 11:47 שעות. מהר יותר מהרבה צוותים אחרים. אבל.
למיטב הבנתי, זמן הצליחה לא באמת משנה. אין כמעט צליחה שדומה לצליחה אחרת. אליסון סטריטר, מלכת התעלה (44 צליחות), צלחה ב- 9 שעות וצלחה גם ב- 22 שעות. אותה שחיינית והפרשי זמן כל-כך שונים. מה שממש משנה זה מזג האוויר ומצב הים: טמפרטורת המים, גובה הגלים, עצמת הגיאות, מהירות הרוח, מקצועיות הפיילוט ומזל. הרבה מזל.

לרצות מספיק

תהיו רפויים, משהו מעניין לשם שינוי:
כל אחד שרוצה לצלוח את התעלה, ללא קשר לרמת השחייה שלו, יצלח בסופו של דבר את התעלה. בסולו או בשליחים. כל מה שהיא צריכה לעשות זה לרצות מספיק. בשבוע שקדם לצליחה שלנו, איש קטוע ידיים ורגליים חצה את התעלה עם תותבים וסנפירים. שנה לפנינו חולת פוליו משותקת צלחה את התעלה. ילדים בני 13 חצו את התעלה.
כל אחד יכול אם הוא רק רוצה מספיק.
את השאלה למה לרצות את זה אשאיר, כמו שופט בימ"ש עליון מדופלם, ב- 'צריך עיון'.
רובכם תעדיפו 'צריך בדיקה פסיכיאטרית מקיפה'.
רובכם צודקים.

יותר מזל משכל

היה לנו ים טוב. אף אחד מאיתנו לא חלה במחלת ים. לא הייתה כמעט רוח ורק בשעתיים האחרונות התחיל לרדת גשם. תנאים לא רעים. לשחות קילומטרים במים קרים ידענו. אז הצלחנו! וזה היה מתוק מתוק. אבל ביום אחר ובתנאים אחרים, אני לא משוכנע שהיינו יכולים לתעלה. או שכן. לך תדע.

שובר שיוויון

את זה השארתי לסוף. ובסוף צליחת התעלה היא בעיקר התמודדות ומאבק של האדם מול איתני הטבע.
ובארסנל הנשק שעמד לרשותנו בהתמודדות מול התעלה, היה לנו, לישראלים (כמה אירוני), את נשק יום הדין. היה לנו את עצמנו. כקבוצה. מגובשת מאוד.
אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה חבוטה אבל ברטרוספקט, אם הייתה לי האפשרות, לא הייתי יכול לבחור קבוצה טובה יותר. היה שם קסם. הרבה קסם. וחברות, ערבות הדדית, שותפות גורל, דאגה, עזרה, תמיכה, הקרבה, עידוד, הומור, שכל, חוזק והתלהבות.
שלמה, עומר, אבישי ועמי – אתם גדולים. לכבוד הוא לי להיחשב חלק מכם ולספר שאתם חברים שלי. זו הייתה חוויה גדולה מהחיים ואני גאה שהתמזל מזלי להכיר אתכם ולעבור את זה איתכם. תודה רבה לכם!

סיכום הצליחה, פרק ראשון: הסוף

סיכום הצליחה, פרק שני: התעלה

סיכום הצליחה, פרק שלישי: התמצאות

סיכום הצליחה, פרק רביעי: על קור ורגישות

סיכום הצליחה, פרק חמישי: הצולח הממוצע

סיכום הצליחה, פרק שישי: לוויתנים וגמלים

סיכום הצליחה, פרק שביעי: מורשת קרב

סיכום הצליחה, פרק שמיני: הקבוצה

סיכום הצליחה, פרק תשיעי: הצליחה

סיכום הצליחה, פרק עשירי: הרהורים, תובנות והארות

סיכום הצליחה, פרק אחד-עשר: בקטנה