צליחת הלמאנש בשליחים. התמצאות

גדי כץ
פורסם ביום ראשון, 10/10/10
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

איפה

עמי ואני המראנו מישראל ביום שלישי, ה- 21 בספטמבר, נחתנו בלונדון, פגשנו את שלמה בתחנת הרכבת המרכזית ושעתיים לאחר מכן, בסביבות 17:30 הגענו לדובר. דובר היא הנקודה הכי קרובה בקו אווירי לחוף הצרפתי ומשמשת נמל שבו עוברות רחפות, סירות, אניות משא, תיירות, דיג וגם נקודת המעבר של הרכבת המהירה שחוצה את התעלה במנהרה, ממש מתחת למקום ששחינו בו.
דיוויד, בן 67 אבל לא נראה יום מעל 55, הוא הבעלים של כפר הצולחים Varne Ridge הממוקם על צוק גבוה הצופה אל צרפת. הוא אוסף אותנו מתחנת הרכבת של דובר. כשהתחלנו לתחקר אותו קצת על האזור התברר לנו שהעיר דובר די מידרדרת עם אחוזי אבטלה גואים, אלכוהוליזם ודור של מובטלים שעושים ילדים כדי לקבל עוד כסף מהמלכה.
אתר הקרוואנים, למרות הקונוטציה, מתגלה כבונבונירה – מספק את צרכינו. חדרים קטנים, חיבור לאינטרנט, תנור חימום, מקרר, כיריים, סכו"ם וכוסות, טלוויזיה וחדר אירוח. אההמ אולם אירוח. התכוונתי לחדרון… יש כ- 15 קרוואנים גדולים במתחם. הם נייחים, נקיים מאוד ומכילים שני חדרי שינה, מקלחת ושירותים, מטבח וחדר אירוח. במקום יש גם מכונות כביסה, ייבוש ומקלחות משותפות.מסתבר שהבעלים והמנהלים של המקום, דיוויד ואוולין, זוג בשנות ה- 60 המאוחרות המתגורר בבית אבן חד קומתי עם שיק מקומי מיוחד (בלי ציניות), לא מפעילים את המקום לצרכי פרנסה. יש להם מספיק כסף. המקום פתוח מיוני ועד סוף ספטמבר והוא מיועד בעיקר לצולחי תעלה על צוותיהם. כששאלנו למה בכל זאת, דיוויד ענה שזה מאוד מרגש לראות את הדרמות שמתרחשות אצלו בכפר. "אנחנו עוזרים לאנשים להגשים את החלומות שלהם", מסביר לנו דייויד בפשטות. דייויד ואוולין חשים שותפים להצלחות ולכשלונות של השחיינים ונהנים להכיר את האנשים שמתכננים לעבור את האתגר הלא-נורמלי הזה. בעיני הם אנשים מרתקים. 8 ימים לאחר מכן, כשדיוויד יסיע אותנו בחזרה לתחנת הרכבת, אתחיל סוף סוף להבין אותו. לעזרה של דייויד ולדרבון של אוולין יהיו חלק משמעותי בצליחה שלנו וביכולת ליהנות ממנה ולהגיע מוכנים אליה.

למחרת בבוקר דיוויד לקח את שלושתנו במכוניתו לסיור מודרך בעיר. הוא ערך את הסיור כמו לכיתה הכי מופרעת בבית ספר – לאט ובסבלנות. איפה הנמל, איפה שוחים, איפה יש כספומטים, מסעדות, תחנת מוניות, סופרמרקט, בתי קפה וכו'. דיוויד לא פיספס אף פרט ואני הזכרתי לעצמי שאסור להבריז משיעורים. איפושהו האינטואציה יודעת להרגיש זיוף. לדיוויד ואוולין יש לב זהב אמיתי. וענק.

היתרון הנוסף של כפר הנופש היה ביכולת לפגוש את הצולחים לפני ואחרי צליחה ולקושש עוד ועוד מידע. ידע ששווה את משקלו בזהב. ערב לפני הצליחה שלנו דיוויד ואוולין ערכו לכל הצולחים שבאתר מפגש על בירה וחטיפים. המפגש היה חשוב ובדיעבד גרם לנו לבחור מועד צליחה קרוב למושלם. עומר גמר להם את כל הכיבוד תוך דקות ספורות.

עיתוי

עומר מצטרף ברביעי בצהריים ואבישי מגיע כמה שעות אחריו. כולנו מגיעים כמה ימים לפני תחילתו של השבוע האחרון בעונה. אחרי ה- 30 בספטמבר אין צליחות. עד ליוני 2011. הסלוט שלנו, לפי זמני הגיאות המיטביים הוא בין ה- 25-30 לחודש (להסבר כיצד נקבעים תאריכי הצליחות הקישו כאן).

ה- 21 בספטמבר הוא היום הרשמי של תחילת הסתיו. לאט לאט אנחנו מגלים שקיץ 2010 לא היה עונה מוצלחת מבחינת צליחות. אפילו נוראית. מזג אוויר מכוער מנע הרבה ניסיונות צליחה (למעשה כמעט כל אוגוסט היה אכזב). היו לא מעט כשלונות של קבוצות שליחים (רובן נבעו ממחלת ים של השחיינים). בתחילת ספטמבר שלמה דאג לעדכן אותנו אחרי כל כישלון במיילים. למיטב זכרוני היו ארבעה כשלונות אבל אני לא בטוח. את הרוב פשוט הדחקתי. בוגר…