נושא:

שחייה וזן – רגעים שפויים וחלומות

גדי כץ
פורסם ביום חמישי, 23/7/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

הטקסט הזה נכתב בעקבות פוסט בבלוג שאני מאוד אוהב שנקרא ZenHabits ולפוסט קוראים Be Still.

בתנועה מתמדת
אנחנו חיים בעולם משוגע ומהיר. ברירת המחדל היא להיות בתנועה מתמדת, דור המולטי טאסקינג – עושים כמה דברים במקביל וכמה שיותר. אין רגע דל. כמה מאיתנו מוצאים רגעים של מנוחה, חוסר תנועה, שקט באמצע היום? אני לפחות כמעט ולא מוצא כאלה רגעים. אני מחובר כל הזמן למיילים, למחשב, למחשב הניייד, ללוח השנה שבטלפון הנייד. עסוק בלמחוק משימות מרשימת המטלות שלעולם לא מתקצרת. בתנועה מתמדת…

שחייה וזן
יש הרבה הגדרות לזן ובעיקר הרבה 'הרחבות'. מבחינתי זן זה להיות ברגע (Be in the moment). זה קורה לי בכל פעם שאני נכנס למים:
אין פלאפונים, אין הודעות, אין שיחות, אין תקשורת, אין מחשבים, אין הסחות דעת ואין הפרעות. ניתוק מוחלט. שקט. כששוחים שחייה מודעת והמוח מאומן להישאר בפוקוס לאורך זמן, אני יכול להיות כל כולי ברגע ולאורך זמן.

בשחייה בים, בקבוצה או לבד, בין מים לשמיים, יש דקות ארוכות שכמעט הכל עומד מלכת. שקט. רק אני, הים והשחייה. איזה כיף! בצהריים של יום שני האחרון שחיתי עם מדריך TI אבי לוגסי בבריכה ברמה"ש. הבריכה הייתה ריקה לחלוטין: אין מנויים, אין אף אחד במים – הבריכה רק שלנו. אה כן – שקט מוחלט. שחינו 3 ק"מ יחד ואבי סיים את האימון ויצא. נשארתי לבד במים, בודד בכל מתחם הבריכה. המים כמו פלטת שיש מבריקה. האוויר עומד, החום בחוץ מעיק ואני 'מוצץ' עוד כמה דקות של 'שחיית זן'. תענוגי תענוגות. הייתי ברגע. זה מרגיש כל כך טוב שקשה לי לתאר את ההרגשה במילים.

לא רק שימפנזים חולמים על פרישה
יצאתי מהמים. בדרך למגבת אני שומע זמזום מוכר – הודעת SMS. עשר שניות לאחר מכן צליל תזכורת על הפגישה הבאה…
אני מביט בנייד ושוב החלום הישן שלי עולה מול עיניי. מגיל 30 בערך אני פועל כך שארוויח מספיק כסף כדי שאוכל לפרוש בגיל 40 (באוקטובר הקרוב ימלאו לי 40 ואין סיכוי שאני יכול להרשות לעצמי לפרוש). בחלומי אני נוסע ברכב באבן גבירול (המשרד שלי נמצא במגדל המאה שעל אבן גבירול בתל אביב), נוסע על הגשר שחוצה את הירקון. עוצר את הרכב על הגשר ובלי להסס משליך את הנייד לירקון, מסתובב, מניע ונוהג לכיוון הים והשקיעה. חלומות בהקיץ. אני משתיק את צליל התזכורת, מתנגב ומסנן צרור קללות לעבר המכשיר. מבטיח לעצמי בפעם המי יודע כמה שבקרוב אגיע רחוק – בקרוב אוכל לפרוש. להרשות לעצמי יותר רגעים שפויים. עד אז אסתפק במועט ואזדיין בסבלנות הנחוצה…