נושא:

שחייה, מים פתוחים, טנטורה, דבש וצביקה פיק

גדי כץ
פורסם בשבת, 24/10/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

ישנה ברוח של הבוקר

הרגשה של חוסר משקל

ויש ים יותר למטה
שיהיה להם
תמיד לאן לחזור
מציצים. מילים ולחן: שלום חנוך

הרגשה של חוסר משקל
כביש החוף בדרך לטנטורה. שלום חנוך שר לי בראש את השיר של הסרט מציצים. הרוח ששרקה מחלון המכונית הפתוח, הזכירה לי את השיר. מירב, גידיש ויונתן איתי ברכב. קבענו, כל החבורה, ב- 7 בבוקר בחוף דור, טנטורה זהו השם היותר מוכר. כשהייתי קטן, גם אותי לקחו לטנטורה. יש לי המון זכרונות ילדות מתוקים מהמקום. בתור סטודנט נסעתי לא מעט לחוף: אחר הצהריים בימי שישי של קיץ: מנגל, הרבה בשר כבש, מוסיקה וטבילה לילית. אבל אף פעם לא ביקרתי בחוף כדי לשחות ממש.

טיימינג
איחרנו בכמה דקות. אני שונא לאחר. החבורה לא אומרת לי מילה על האיחור ואני מעריך את זה. טיימינג זה לא הכל בחיים אבל זה לא מעט: נפלנו על סוף שבוע של מזג אוויר קלאסי לשחייה במים פתוחים: הים חלק כמו מראה – אין אפילו אדוות, חם מאוד בחוץ והמים קרירים ונעימים.

שפל
נכנסנו בשפל והיה קשה לזהות מאיפה היציאה לים הפתוח. במרחק של 75-100 מטרים מהחוף יש ריף שמהווה מעין שובר גלים טבעי ויוצר לגונה שקטה בקרבת החוף. אנחנו פוסעים מעדנות בתוך הלגונה כשהמים מגיעים עד למתניים. המים בלגונה קרים יותר וצלולים להפליא. אנחנו, חבורה של 11 שחיינים: דני והיורש, שלמה, אור, מיכאל, אבישי, גידיש, ליסה, עומר חנן ואני. דני וחנן קבעו את המסלול – שחייה רפויה של 45 דקות צפונה לכיוון חוף הבונים וחזרה.

We're not worth it
אנחנו עוברים את הריף בשחייה איטית. הים לא יכול להיות יותר רגוע מזה. המים צלולים בטירוף, החול בקרקעית כמעט לבן והגוון של המים יותר כחול מירוק. חלומי. שוחים לאורך מפרצונים קטנים, קיר הריף גבוה ועמוק ויש לא מעט דגים. גם דייגים. אחרי 10 דקות של שחייה אני מבחין בשחיין עם סגנון ובגד-ים לא מוכרים שוחה לידי. בהפסקה הראשונה שעשינו הבנו שהצטרף אלינו שחיין. ערכנו היכרות קצרה והתברר שהוא מנחשולים, הגיע לשחות בים וכשראה אותנו פשוט קפץ והצטרף.

מחפש את הצלול
המים כל כך צלולים שקשה להעריך את העומק. יש לי שריטה כזו שאני חייב לצלול לקרקעית, לחפש דגים, סרטנים, לגעת בחול ובכלל להרגיש קצת כמו דג. אז בכל פעם שיכולתי, בכל עצירה, צללתי שוב ושוב מתפעל מהיום המופלא שנפל עלינו. עברו כ- 45 דקות ודני מציע שנמשיך עוד 10. כולנו מסכימים. הדרך חזרה טסה וכעבור פחות משעתיים הגענו בחזרה. אין לי מושג למה אבל כולם מאוד מיהרו לחזור. אנחנו ממש לא. נשארנו עד 12 בצהריים עם שלושת מדריכי TI: אבי, אור ומיכאל.

יערת הדבש
יונתן נרדם (איבד את ההכרה זה תיאור יותר מדוייק) איך שנכנסנו לאוטו. צביקה פיק ברדיו מספר על מותם של אב ואלול. לקראת סוף השיר המאסטרו מסלסל: "ויונתן ויערת הדבש". באמבטיה עם יונתן, עשיתי את החיקוי הכי טוב שלי לצביקה. "ויונתן ויערת הדבש" אני מקפיד לצרוח. הוא התרשם עמוקות. מה הסיפור של יונתן עם יערת הדבש? שאלתי את גוגל. מסתבר שבסיפור מלחמת מכמש מתואר כיצד יהונתן שלא שמע את השבועה שהשביע אביו, המלך שאול, את העם, שלא לאכול באותו היום, טעם דבש שמצא בדרך.

בין ים ויבשה, בין אב לסתיו
חיפשתי גם את מילות השיר של פיק. נתן יונתן כתב, פיק הלחין. השיר נקרא "נאסף תשרי". אם אתם שרוטים כמוני, בטח יעניין אתכם לקרוא את החיבור הזה: נאסף תשרי- נתן יונתן,שמואל הנגיד וצביקה פיק. בכל מקרה, אחרי שקראתי את מילות השיר גיליתי שהוא מדבר אליי בכמה רבדים:
– זה שיר שכותב אב לבנו;
– שיר על החיים – "עם כל הדבש והנחש והאישה";
– השיר מתאים לעונה, לסתיו;
– היה צלול בטנטורה – "ובעמום הוא מחפש את הצלול";
– אהבת הקיץ ומות הקיץ;
– יש לי חיבה לא מוסברת לשם יונתן…

לא קשור
איפה היינו? אהה כן, בטנטורה וסוף תשרי. שתי אנקדוטות לסיום:
1. הסתכלתי בתאריך… יום שבת ה- 17 באוקטובר, היום בו שחינו בטנטורה, היה היום הלפני אחרון של תשרי: כ"ט בתשרי. נאסף תשרי.
2. יום שישי, 23 באוקטובר, 16:00. אני בבית, כותב את הפוסט הזה, מחפש את השיר ביוטיוב. הנזק מתעורר. אני מגביר את הווליום במחשב הנייד. האנרג'ייזר הקטן מפנק אותנו בכמה דקות של ישיבה ללא תנועה. השיר נגמר, השגעת מתרוממת מהספה ומצביע על המחשב: "עוד פעם". אני מוודא שאני מבין נכון. הבנתי נכון – הוא רוצה לשמוע את השיר שוב. גם אני.