נושא:

שחייה, ריצות מרתון ופסגות גבוהות (מאוד) חלק II מתוך III

גדי כץ
פורסם ביום חמישי, 16/7/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

למה לשחות למרחקים ארוכים?
שחייה למרחקים ארוכים היא כמעט האתגר הספורטיבי האולטימטיבי שיכול להביא ליתרונות בריאותיים לצד חשיפה נמוכה מאוד לפציעות. מפורטות ארבע סיבות טובות לשקול אימונים למשחים ארוכים:

1. שחיית מרתון (Marathon swimming) היא האתגר האולטימטיבי
אם אתם מחפשים תחושה של הישג, אין מבחן לסבולת טוב יותר משחייה למרחקים ארוכים. אם חשבתם שלכבוש את פסגת האוורסט זה האתגר המוחלט לסבולת האנושית, תחשבו שוב: מאז ה- 29 במאי 1953 כשאדמונד הילארי וטנזינג נורגיי כבשו את פסגת העולם, יותר מ- 4,000 איש חזרו על ההישג. לעומת זאת, כשמתיו ווב חצה בפעם הראשונה את התעלה האנגלית או תעלת למאנש (בשחיית חזה ב- 21 שעות) ב- 1875, רק 1,000 איש חזרו על ההישג שלו. בשנת 2008 רק 29 אנשים חצו את התעלה ורק 1 מתוך 10 שהתחילו במשחה – השלימו אותו ופסעו על חופי צרפת. חלק גדול מאלו שלא הצליחו להשלים את השחייה שחו יותר מ- 12 שעות וזכו להציץ על חופי צרפת כשנתקלו בזרמים שגרמו להם לשחות שעות ולהישאר באותו המקום מבלי להתקדם. מבחינת דרגת הקושי, האתגר הזה עולה על העפלה לפסגת האוורסט ויחד עם זה, הרבה פחות מסוכן! חציית הלמאנש היא היא האתגר המוחלט מכל האתגרים המוכרים לאדם שכן האדם לא 'נועד' לשחות. זהו לא רק אתגר של כושר אלא גם של מיומנות (Skill), מיומנות שחייבים לדעת לשלוט בה ורק שילוב של כושר ומיומנות יכולים להביא לכיבוש היעד השאפתני הזה.

2. שחייה הכי טובה לבריאות
זה כבר מוכח! שחיינים חיים יותר. פרופ' סטיבן בלייר פיסיולוג מאוניברסיטת דרום קרוליינה ניתח לאורך 32 שנה 40,000 נבדקים, גילה שאלה ששחו באופן קבוע 'סבלו' מ- 50% פחות סיכוי למוות מאלה שהלכו או רצו! סיבה אחת שיכולה להציע הסבר לתופעה היא ששחייה היא ספורט עם מעט פגיעה (Low-impact) – זה ספורט שהוא גם טוב לגוף עצמו (להבדיל מריצה) וגם למערכת הקרדיו-וסקולרית. מחקר של אוניברסיטת פלורידה (Florida Atlantic University) שרץ השוקל כ- 70 ק"ג חווה 2,300 טון על כל רגל במהלך ריצת מרתון! מחקר אחר מראה שרצים איטיים הנוהגים לנחות קודם על העקב, מגדיל את פוטנציאל הפציעה. על כן, ריצה ארוכה ואיטית שאמורה בעצם לסייע לבריאות, יכולה להביא לפציעות והחלמה ושיקום ארוכים (קרוב ל- 60% מהרצים סובלים מפציעה שמגבילה אותם בשלב מסויים) בזמן ששחייה למשך זמן ועצימות זהים, זו פעילות שניתן לבצע יום אחרי יום, שנה אחרי שנה ועשור אחרי עשור. אין פלא ששחיינים חיים יותר 🙂

3. אפשר לעשות את זה!
זה לא מחויב המציאות להיות צעיר, חזק או אתלטי כדי להצליח בשחייה למרחקים ארוכים. במקום זה צריך לגלות תושייה בפתרון בעיות. סט 'הבעיות' מתחיל בשחייה רצופה של 1-2 ק"מ במים פתוחים שם נדרש למצוא את הדרכים הטובות ביותר בלהפוך את הגוף להיות הכי הידרו-דינמיי שאפשר, לתרגל ניווט, נשימות ועוד. ללמוד לשחות למרחק כזה זו ההתחלה וכפי שאומרת הקלישאה – היא הכי קשה. להוסיף 1, 2 ואפילו 10 ו- 20 קילומטרים זה כבר חלק הרבה יותר קל. שחייה מודעת לכאלה מרחקים, תוך שימת דגש לפרטים הקטנים ביותר יהפכו כל דקה למהנה ומעניינת.

4. הגיל רק מיטיב עם השחיינים
הרץ המבוגר ביותר שהשלים מרתון בזמן נמוך מ- 3 שעות היה בן 74, האצנית המבוגרת ביותר – בת 56. אבל: תוצאות כאלו נדירות מאוד ומושגות על ידי אתלטים כשרוניים ומחוננים המתאמנים במשטר אימונים מחמיר. שמירה על הכושר, שלא לדבר על שיפור הכושר הגופני ברמות הללו לאורך שנים היא משימה קשה מאוד. עם הגיל, השרירים נחלשים, אורך הצעד מתקצר וכפועל יוצא, גם המהירות הולכת ופוחתת. לעומת זאת, שחייה נכונה ומהירה קשורה יותר להפחתת ההתנגדות/הגרר – כדי לשחות מהר גם בגיל מבוגר, נדרשת מיומנות ולא חיזוק השרירים, חיזוק הפוקוס ולא חיזוק השרירים. לכן, בזמן שמהירות הריצה נקבעת ב- 80-90% מהכושר הגופני הכללי, מהירות השחייה נקבעת ב- 80-90% ביעילות התנועה של השחיין. מכיוון שרוב בני האדם יעילים ב- 3% במים (רק 3 קלוריות מתוך 100 שהגוף שורף משמשות אותנו להתקדם במים), יש הזדמנויות טובות פי כמה להפוך ליעילים ב- 1% נוסף שזה בעצם ב- 25% מהיר יותר…