נושא:

שחיית מים פתוחים: סטייק. עראק. ולישון

גדי כץ
פורסם ביום שלישי, 20/10/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

מאת: ליסה טרודלר, תלמידת TI, אוקטובר 2009

זה מה שאמרתי כאשר התיישבתי על חוף הים, אחרי שיצאתי מהמים בחוף דור המקסים והקסום, טבילה מרעננת אחרי ריצה לאורך החוף בחול ובאבנים בשבילי קק"ל בבוקר סתווי-שרבי. ריצה שבאה אחרי שחייה בים שהחלה ב-7:30 בבוקר שבת, רק אחרי שעברנו את הסרטן הכחול שומר-הסף שניצב במעבר בין הסלעים המפרידים בין המפרץ הטבעי לים הפתוח.

ואז מיכאל המדריך הראה לי את כובע הים שלו:
Life is simple: Swim. Eat. Sleep
כן, זה בערך זה.

אם מישהו היה אומר לי לפני, נגיד, ארבעה, או שלושה חודשים אפילו, שאני אשחה שעה וחצי רצוף בים הפתוח, ועוד אחר כך ארוץ שעה ורבע, לא הייתי מאמינה. לא הייתי מעלה כזה דבר בדעתי. היום עשיתי את זה, בכייף אמיתי.

עוד יש לי דרך לעשות בשיפור הטכניקה, אבל כבר קל לי יותר לשחות, מה שמשחרר אותי – ליהנות! השחייה הופכת את גופי לכלי תחבורה ימי לטיולים לאורך החופים. וכמו שיש הבדל עצום בין ריצה על מסילה או מסלול לעומת ריצת שטח, כך כמובן יש הבדל בין שחייה במסלול בבריכה לעומת שחייה במים פתוחים.

כשאני שוחה בים, אני לפעמים חשה שאני מצטרפת לשורת יונקים ימיים, אמיתיים ודמיוניים, דולפינים ובנות ים, שבמים מחליקים, נעים בעוצמה וקלילות. ועם אביזרים מינימאליים ביותר אני, אישה, חיית יבשה, יכולה גם אני לגמוע מרחקים בים, באם-אמא של האדמה.

מים בתוך מים בתוך מים… הרי, הגוף שלנו רובו מים. כמו פני כדור הארץ. וכשאני שוחה, משהו מתחבר, במפגש בין המים בפנים לבין המים בחוץ. לא הבנתי בהתחלה איך אפשר ליהנות משחייה בים, שעה ויותר, הרי רוב הזמן הראש במים, מה כבר רואים? ואם אני שוחה עם חברים, אי אפשר לדבר תוך כדי, לתקשר. הבעיה היתה, שרציתי להבין, אבל זה לא עניין של הבנה, אלא של חוויה, של הוויה.

וחזרה ליום שבת. בחיים אני לא זוכרת שאכלתי כל כך הרבה בלי להתפוצץ. הים עושה תיאבון. נכון, לא אכלתי סטייק, וגם לא שתיתי עראק. אבל גם חומוס ולאפה, ושווארמה וצ'יפס וקצת סלט (רק כדי לנקות את החיך קצת בין התנפלויות על השווארמה וצ'יפס) וכמויות של לימונדה, עשו את העבודה. וכמובן, לישון.

מאוחר יותר נסעתי באוטו, מתמוגגת משירים שגדלתי עליהם (טוב, עכשיו תדעו בערך בת כמה אני..) ג'ון באייזThe Night They Drove Old Dixie Down , ג'יימס טיילור Carolina on my Mind, ואז פול סיימון שר American Tune וכשהגיע לשורה And I dreamed I was flying זהו, הגיעו הדמעות. כי ככה בדיוק הרגשתי היום, בים הפתוח, שוחה בקלות, אחת עם המים, כאילו אני עפה.

אני רוצה להגיד תודה. תודה לגדי שיזם והביא את TI לארץ, לאבי שמלמד אותי דרך חדשה לשחות (ואני לא שוכחת: "החיים הם לא רק שחייה. מצד שני, גם שחייה היא לא רק שחייה"), ליקום או לאלוהים, איך שתרצו, שהפגיש אותי עם השיטה והאנשים, ובעצם זה היה דרך קישור מהאתר של אנדיור, אז גם לרן היה יד בזה, וכן, גם לי שהסכמתי לנסות, להתנסות, ולהישבה בקסמי השחייה.

ליסה טרודלר