לפני הכל: וידוי. עד לפני מספר שנים בודדות אם מישהו היה מדבר איתי על אומנות הזן, בערך תוך 20 שניות הייתי כבר מוכן להקיא. עליו/ה. מה זה החרטא הזה? מיזאנטרופ ציני קיצוני. רוחניות במפגש עם ציניות במצב קשה לא מניבים בדרך כלל תוצאות טובות אבל החיים יודעים ואף אוהבים להפתיע גם ציניקנים…
ללמוד בלי מורה כנראה שבתת המודע מצאתי דרך לעקוף את הציניות שלי. אני אוטודידקט באופיי. אוהב ללמוד לבד ובעצמי. לימדתי את עצמי כמה תחומים אבל אני מאוד גאה בזה שלמדתי TI בהתכתבות, לבד, בלי שום מורה ויד מכוונת, רק ה- DVD הישן של TI שמכיל, במקרה הטוב 60 שניות של שחייה (כל שאר ה- DVD זה תרגיל כזה או אחר אבל לא שחייה שחייה). זה לקח לי שנתיים להגיע לרמה סבירה והקאתי דם על תרגול נכון אבל בשנתיים האלו למדתי המון מעבר לשחייה. למדתי על עצמי ולמדתי 'שיעורים לחיים'. בעצם, כשאני חושב על זה, בלי נוכחות של מורה. קשה לזהות 'שיעור' כזה מפני שאין אף אחד שיאמר "היום למדנו על כוחו של ה- X, ראינו שנפגשת בזה בסיטואציה Y וגם ב- Z". לעיתים 'השיעור' מתגבש והופך לשיעור רק חודשים לאחר מכן. לימוד השחייה עצמה, הטכניקה, קשה בשל אופן הלימוד – ניסוי וטעיה היא דרך קשה מנטלית ללימוד שחייה בעיקר כי אתה לא יודע אם הכיוון-תנועה שבחרת לתרגל הוא נכון או שאתה בכלל לא בכיוון. נוסף לכל הצרות אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו שוחים ולכן ברוב המקרים כמעט שאין מתאם בין מה שאנחנו חושבים שאנו עושים לבין מה שאנו עושים באמת. כל טעות 'בכיוון' משמעותה עיקוב של חודשים, הטמעה של תנועות לא נכונות והשקעת זמן משולשת 'בהשכחת' תנועה קיימת. אז למדתי קצת על ענווה ומלחמה באגו (לא מעט זמן התרגולים שלי נראו על גבול הפיגור), על סבלנות, על תרגול בשביל תרגול, על עקומת למידה, על התמדה, על אהבת ה- 'אין שיפור', כזה המתמשך לאורך חודשים ארוכים, על שחייה, על עדינות, Finesse ו- Grace (שאין להן תרגום טוב לעברית), על אנשים קטנים וגדולים, על ללמוד לאהוב אנשים ועל הצבת מטרות, עמידה ביעדים ארוכי טווח ואת הדבר הנפלא ביותר: מחוייבות אמיתית (Commitment) מהי.
המורה לא משהו אבל התלמיד ניחן בסבלנות
אז אני גם המורה וגם התלמיד. גדול. יצא לי 'גם וגם' 🙂 אני מתרגל בסבלנות אין קץ, מוכן ונכון לחודשים ארוכים של תרגול שלא יניב פירות מיידיים. לומד לאהוב את השגרה או כמו שטרי כתב: לומד לאהוב את המישור – Love the Plateau Learn to . מידי פעם, במהלך תרגול בבריכה, מישהו היה עוצר לידי על הקיר ואומר שזה נראה כמו ריקוד. אחרים הזכירו אומנויות לחימה. בספריו, טרי לוכלין, מייסד TI, מסביר את תרגול השחייה בדוגמאות מאומנויות לחימה וסוגי ספורט טכניים, כאלו המצריכים לא מעט תרגול כדי להגיע ל- Mastery. רציתי להיות מאסטר אמיתי בשחייה וידעתי שזה תהליך שייקח לפחות עשור. המאסטר היחיד שקיים יושב בניו יורק ואין כמעט אפשרות ללמוד ממנו פנים אל פנים. אני זוכר שחיפשתי דרכים ומתודות לבנייה של תהליך לימוד נכון וקראתי לא מעט על שחייה, תרגול וטכניקה. ידעתי שאני צריך ללמוד על הפילוסופיה מאחורי אומנויות הלחימה אבל בעיקר בגלל חוסר זמן וקשב דחיתי את המשימה הזו למועד מאוחר יותר. גם תורה יגיע ואכן הגיע רק לאחר שנים.
ככה נראיתי באמצע התהליך:
כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע
לאורך השנים, מ- 2003 אז התוודעתי ל- TI, התחברתי מאוד לתרגול ול- State of Mind של התרגול של שחייה נכונה. זה הרגיש לי נכון. כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע טוענת אמרת זן ידועה. הגיע מורה בצורה של ספר שנקרא 'זן באומנות הקשת'. הספר עזר לי להתגבש בשלבים מאוחרים יותר בתהליך הלימוד, מספר חודשים לפני הקמת TI ישראל. אני רואה הרבה קווי דמיון בין הלימוד של אומנות הקשתות לבין הלימוד והתרגול של השחייה ומכאן שמו של הבלוג הזה.
