סכנה לשלום הציבורהכל מתחיל כאן אבל נתחיל מהסוף: עשינו את זה! ביום הכי קר וסוער בשנה באילת (לא בדוק אמפירית אבל אני רוצה לפגוש את המנ%$# שיסתור אותי) עם טמפרטורת מים של 21-22 מעלות צלסיוס במים (וטמפרטורה חיצונית נמוכה בהרבה), שחינו כמעט מהגבול הירדני, לאורך רצועת החוף של ישראל עד לטאבה בזמן ברוטו של 3.5 שעות וזמן שחייה נטו של 3 שעות. מה שהתחיל, סליחה על המילה, כ'הפלצה' שלי לפני כמה חודשים, נגמר בחיוך גדול על גבול מצרים. עשינו את זה. במזח של מלון הנסיכה אני רואה את יונתן ומירב מחייכים אליי ברוח הסוערת. אני מחכה שכולם יגיעו בשביל התמונה במים. 2 דקות אח"כ אני שוחה ועולה לסירה, הלשון שלי צורבת מהמלח, בפנים נפוחות אני מתיישב על רצפת הסירה שטסה קדימה לנקודת ההתחלה. דני מדבר בנייד כמעט עם כל חברנו ואני עוצם את העיניים ומחייך חיוך רחב פנימה. מאושר, גאה ומרוצה. מנסה לצרוב לעצמי טוב טוב בראש את מה שהיה עד לאותו הרגע. אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה אבל אם מישהו היה אומר לי לפני שנה שזה מה שאני אמור לעשות הייתי מתעלם ממנו לכל החיים – מי שיכול לומר כאלה דברים כמעט בטוח מסוכן לציבור. ל'תקציר הפרקים הקודמים' הקישו כאן וכאן.
אלכסנדר פופוב וגנאדי טורצקי מאמנים מאסטרס
לפני שאתאר קצת את התהליך שעבר גידי, חשוב להבין את נקודת המוצא. במשחה ארוך כזה הטכניקה משחקת תפקיד מרכזי וקריטי. אלכסנדר פופוב, שחיין רוסי שהתאזרח לימים באוסטרליה שלט בבריכה כעשור לאורך רוב שנות השמונים והתשעים. לפופוב היה מאמן מיוחד ומקורי, גנאדי טורצקי שמו. טורצקי היה מאמן את פופוב הספרינטר במשטר של מניעת תנועות (Stroke Deprivation) ושם דגש אדיר על הטכניקה/היעילות. טרי לוכלין ביסס חלק ניכר מתורתו על הסגנון המדהים של פופוב דאז ועל תובנותיו של טורצקי. כשפופוב פרש הוא חבר למאמנו כדי לאמן שחייני מאסטרס. הנה מה שאמר טורצקי בראיון לעיתון האוסטרלי Sydney Morning Herald:
"… The main difference between competitive athletes and Masters is technique, not fitness…"
בקליפת אגוז, זוהי גישת האימון שנקטנו במקרה של גידי. עבודה על טכניקה…
בתמונה פופוב וטורצקי בקריירה השנייה שלהם…
מה הצלחנו להוכיח?
שאפשר לקחת אדם מן הישוב, ללא כל רקע בשחייה, ללמד ולהטמיע אצלו טכניקה נכונה ולהביא אותו לשחות מרחק ארוך מאוד בים פתוח, סוער וקר – מול איתני הטבע. כל זאת מבלי לתת תשומת לב למרכיבים כמו הכושר הגופני/הסבולת/בסיס אירובי/סף חומצת חלב וכל יתר המונחים שיודעי החן משתמשים בהם. הצלחנו ליישם הלכה למעשה את אמרתו של טרי לוכלין שהכושר 'קורה' כשמתרגלים טכניקה נכונה (Fitness/Training 'happens' while practicing good technique). בלי אימוני חדר כושר לחיזוק ואימוני Cross Training אחרים. רק שחייה. לא יותר משלוש שעות בשבוע! בלי סטים של All Out, בלי שכיבות סמיכה בסוף כל בריכה, בלי להגיע להקאה ובחילה בגלל חומצת החלב, בלי כפות, בלי פולי, בלי סנפירים ובלי 'לתפור' קילומטראז' גבוה. רק בשבועות האחרונים הגברנו מרחקים וגם במקרה זה – הרבה פחות ממה שנהוג לפי תורת האימון הישראלית כשהסט הכי ארוך היה של 40 דקות שחייה רצופה (רק באימון אחד). האימון הגופני היה תוצר לוואי (By-product) לתהליך בניית הטכניקה. כל אימון של גידי שימש כהזדמנות להטמיע טכניקה נכונה ולא הזדמנות לעבוד על כוח וכושר במים. יש הבדל גדול בגישות…
הוכחנו שבשחייה הטכניקה היא קריטית! גידי לא הגיע בכושר גבוה למשחה (לא שדני ואני כן). עם תכנית אימונים 'מוזרה' לעומת תכניות האימונים הנהוגות אבל עם סגנון טוב מאוד (שלבטח יילך ויהפוך ליעיל יותר עם הזמן). אין תחליף לטכניקה/סגנון יעילים ובשחייה למרחקים ארוכים (מעל 500-750 מטרים) הטכניקה היא כל הסיפור! שחיין עם טכניקה טובה יכול לחפות על היעדר כושר ולעמוד מול שחיינים שנמצאים בכושר הרבה יותר טוב ממנו אבל עם סגנון נחות משלו. לשחיין עם טכניקה וכושר טובים קוראים שחיין מהיר 🙂
אהה כן, הכי חשוב: גרמנו לגידי להאמין שזה אפשרי ויתרה מכך – לגרום לו לצאת מהמים עם חיוך ועם הרבה טעם של עוד! גידי היה רחוק מלהיות 'מפורק' בסוף המשחה. אני משוכנע שאם היה 'צריך' הוא יכול היה להמשיך עוד שעות. הנה סרטון של גידי שוחה לפני חודשיים (היום הוא שוחה טוב יותר):
לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.
כללי
הפוסטים על המשחה הזה מחולקים לשישה חלקים. בתקווה שתהנו כמו שאנחנו נהנינו…
