סיימנו. אני מתיישב על רצפת הסירה ליד גידי אלון ורן. הסירה ממש טסה על המים עולה ויורדת וכל 'נפילה' שולחת מכה קטנה לגב התחתון שלי. יוחאי 'מריח' את הבית ומגביר מהירות. נראה לי שהוא התגעגע לעובדה שאפשר לשוט גם מהר ולא בקצב של שחייה. דני מדבר עם כל העולם בטלפון ואני מתכנס בתוך עצמי, מהנהן לד"שים שמעביר דני ועוצם את העיניים. אלון חושב שאני סובל ממחלת ים ואומר לי "אל תשמור, תקיא". אני מסביר לו שאני מרגיש מצוין ולא סובל ממחלת ים. להיפך. סתם מאושר ובוחר להינות מהרגע לבד. יש הרגשה של ריק אצל החבורה. מעין אנטי קליימקס. 'הטיסה' חזרה אורכת כ- 10 דקות, כאילו ממחישה לנו כמה רחוק היה המרחק ששחינו. החוף מתחיל להתקרב וכולם מתחילים לדבר על אוכל ושתייה חמה. אני לעומתם מרגיש שבע אבל לא אני אפספס הזדמנות למפגש עם פחמימות. בכל זאת, לא כל יום אני 'משחרר שסתומים'. אנחנו פורקים את הציוד שלנו על המזח וגידי שולף מהתיק אריזות קטנות בגודל של סבון. מגנט מיוחד ויפיפה עם דג זהב מגומי עליו ועל האריזה כתוב "יצאת דג". אנחנו מודים לגידי. איש מקורי. למחרת אלון דואג לשלוח לכולנו מייל:
"בהמשך לשיחתנו במסעדה על גביעים קטנים וגדולים – מעולם לא הייתה בביתי התרגשות כדוגמת זאת שהצגתי את הגביע אותו קיבלתי "יצאת דג"!!!!!".
עוברים לחלק האומנותי
אנחנו פושטים את החליפות על המזח ואלון מסכם שהחברותא באירועים כאלה היא החשובה מכל. אני מסכים. למרות ההיכרות השטחית בין כולם, אנחנו מרגישים קרבה ויש גם הווי משותף ביננו. 3 דקות אח"כ אנחנו ישובים בסניף החם של ארומה לסיכומים ובדיחות. אני מקבל עשרות סימוסים. השחיינים שואלים שאלות מקצועיות, יון חוקר על הסיבה להבדל בין הזמן ברוטו לנטו, מדריכי TI מסמיכים אותנו לכרישים, חגי, יפתח, אלי, שירי, אודי, ארז, נורית, עידית, דנית, חנן, תמי ועוד ועוד משבחים ואני מרגיש נהדר. כמעט ושכחתי שעמדנו בזה. אני מבטיח לעצמי בלב שאם נעשה זאת שוב, אני 'מכריח' כמה שיותר אנשים להצטרף (יורם ויון – בשנה הבאה אין 'פטורים'!).
אנחנו עוברים לחלק האומנותי – אכילת בשר. רגע – דגים אוכלים בשר? נראה שכן. דני עוזב אותנו לכיוון שדה התעופה ואנחנו מתחרדנים ב'אין שמש' ואוכלים צהריים. מחליפים חוויות. אני זורק לשולחן סיפורים על חציית התעלה הבריטית ומספר על המקום שהזמין טרי לוכלין בספטמבר 2009 לחציית התעלה במשחה של 4 שליחים. זהו, נגמר. תפסתי תיאבון. אני חושב כבר על האתגר הבא…
תודות
תודה לדני זילברשטיין על השמחה, הבדיחות, האופטימיות והתמיכה לכל אורך החודשים האחרונים.
תודה לרן ואלון שהגיעו והצטרפו. בלעדיהם החוויה לא הייתה אותו דבר!
תודה לרן שילון על הייעוץ, הידע והניסיון שהביא עימו. רן, דאג לתכנן, להאכיל ולהשקות אותנו, ואפילו דאג לקבל פטור מיוחד מאשתו ולהשתתף במשחה למרות שהיה לה יומולדת…
תודה לאלון פלד, שחיין ברמה ומשוגע לא קטן שהצליח להתחבר בשניות לכולנו ולימד אותי שני דברים חשובים מאוד הקשורים באירועי ספורט ארוכים:1) הכל בראש; 2) הגוף זוכר! כל מילת הסבר מיותרת.
תודה לדימה הקייאקיסט ולרוני מאיר היחיד במינו מהמרכז לחינוך ימי באילת. כבר לא עושים אנשים כאלה!
תודה על התמיכה, העברת האימונים וההירתמות לכל צוות TI: לחגי, מקסים, אבי, אור, מור, צחי, מודי, קארן, תמי, בוריס, וכל אלה שהיו מעורבים בפרויקט הזה וקצרה היריעה מלהזכיר.
תודה על הדאגה וההתעניינות לחברי קהילת TI המורחבת: ליורם, דרור, יון, חנן, זיוי, עידית, נחום, יפתח, נוגה, אלי, שירי, אודי, ארז, נורית, דנית, אסף, צביקה ומאיר…
תודה מיוחדת לשירי, שירה ואסף מ- GCS על הסיוע לפני ואחרי המשחה…
ואחרונה חביבה: תודה למירב. על הכל! וכל מילה מיותרת…
