Location, Location, Location1. אווירה. הפנינג גדול, מאורגן למופת שעשה חשק לעוד הרבה משחים. אין ספק שבעקבות האירוע הזה גמרתי אומר להפיק משחה ארוך בתל אביב בעוד כמה חודשים, בספטמבר 2009. יש מה לקנא באמריקאים שנהנים במהלך חודשי הקיץ ממשחי מים פתוחים כמעט בכל סוף שבוע ולעיתים מספר משחים במקביל.
2. עכירות המים. המים היו עכורים. קשה היה לראות מעבר לחצי מטר. זה היקשה על הניווט והדראפטינג. בתחרות שהשתתפתי בה באילת אפשר היה לראות את המסלול ושאר השחיינים למרחק די ארוך ולשחות בקו ישר בקלות יתרה. התחרות קשה יותר כאשר לא ניתן לקבל 'פידבק ויזואלי' רציף היכן אתה נמצא-ממוקם והיכן נמצאים השחיינים האחרים יחסית אליך. העכירות בתוספת המרחק הארוך יחסית, מעניקה נופך נוסף לניתוק שנמצא בו השחיין לעומת תחרות ריצה או רכיבה.
3. אורך המסלול. 6 ק"מ לא היו כאן. אני מעריך שהמרחק היה בסביבות ה- 5,500-5,600 מטרים. הזמנים שלי מעידים על כך ומילא אני, דניאל קציר הצליח לשחות את המרחק ב- 01:01:21. אם אורך המסלול היה מדוייק אז הוא היה השחיין המהיר בעולם…
4. מים מתוקים. בים ובמיוחד בים סוף המליחות מוסיפה לציפה. בעיקרון אין לי בעיית ציפה ואני אדיש לחלוטין אם תחרות מתקיימת במים מתוקים או מלוחים ובכל זאת: בים שוחים יותר מהר שכן פחות אנרגיה מופנית לצורך ציפה והגוף יכול להפנות משאבים נוספים לצורך התקדמות קדימה (Forward Motion או Propulsion).
5. טמפרטורת המים ומזג האוויר. 27 מעלות במים. קרוב למושלם. רצה אלוהים ומזג האוויר היה חמים ובשל עננות כבדה השמש לא צרבה או העיקה. לקראת הצהריים היה שרבי אבל במים זה לא הפריע.
6. זרם. כיוון הזרם ברור אך מכיוון שהזרם חלש הוא לא הורגש. יחד עם זה אני מניח שאם אורך הנחל היה 6 ק"מ והיינו שוחים רק עם הזרם, זה היה בא לידי ביטוי בתוצאות.
7. המסלול. המסלול היה מסומן היטב בבלונים ומצופים מה שהקל על הניווט. הנחל עצמו קצת צר ומתעקל לא מעט ועל כן המסלול לא היה 'קו ישר. זה מחייב ניווט תכוף יותר – לא ניתן 'לתפוס אזימוט' לכיוון מסויים ונקודות הייחוס קרובות יחסית שכן לא ניתן לראות את סוף המסלול אלא בעיקול האחרון.
תובנות (והלקאה עצמית)
כתבתי את תיאור המשחה כאן אבל לא יכולתי שלא לכתוב את השני גרוש שלי. מספר תובנות אישיות:
1. המלצות לחוד וביצועים לחוד. דקות לפני המשחה המלצתי לחבורה 'לשחות את המשחה שלכם'. הכוונה היא לא להתרכז במה שעושים אחרים אלא לבחור את הקצב והמאמץ האופטימליים ופשוט להינות. עצה נהדרת. עד עכשיו אני לא מבין למה לא יישמתי אותה. נתקעתי אחרי שחיינים מעט איטיים ממני בשאיפה להמעיט במאמץ בשל הדראפט. ברטרוספקט אני יכול לומר כמעט בוודאות שיכולתי לשחות את המשחה הזה ב- 5 דקות מהר יותר (אם כי במאמץ גדול יותר). שחיתי את המשחה שלהם ולא את שלי…
2. כניסה למים והתאקלמות.
3. תכנון משחה. בתחרות למרחק כזה, רצוי לתכנן מראש את הקצב, דרגת המאמץ, עיתוי האכילה, בקרת זמנים, ניווט, דראפטינג ועוד. היה לי רק תכנון חלקי. ידעתי את הקצב שלי (בסביבות 1.15 TT), תכננתי מתי לאכול (שקית ג'ל אחת אחרי 3 ק"מ), לנווט כל 20 תנועות (בסוף עשיתי דראפטינג כך שלרוב לא ניווטתי הרבה) אבל לא היה לי תכנון בכל הנוגע לחלק הכי חשוב: כמה להתאמץ ומתי. יש כמה דרכים. למשל, לחלק לשלישים: בשליש הראשון רמת מאמץ 3 (מתוך 5), בשני 4 ובשלישי לתת מה שיש. על אותו עיקרון חצאים, רבעים וכו'. בסופו של דבר מימשתי את הפוטנציאל שלי רק ב- 750 מטרים האחרונים. הכל בגלל העדר תכנון…
הנה טבלת הספליטים שלי – שימו לב לזמן של הסיבוב השלישי:
4. כמה ארוכה היא הדרך. כאמור, אני לא מרוצה מהזמן שלי אבל קשה היה להתעלם מהדבוקה המובילה, מקצב העברת הידיים המטורף, מהכוח, האגרסיביות והכושר. וגם קשה היה להתעלם ממספר שחייני עבר שפשוט שוחים מהר! את שעות המים שהם הצליחו לצבור בנעוריהם ייקח לי שנים להשלים. ההבדל העיקרי הוא בקצב תנועות שהם יכולים להחזיק מבלי לוותר על אורך תנועה. ההסבר פשוט, היישום קצת פחות. הבשורות הטובות הן שאפשר להשתפר משנה לשנה ואני משוכנע שבשנה הבאה התוצאה שלי תהיה טובה בהרבה.
לופתים מעצמם
ואחרי שהרוב כבר נאמר, יש לציין ש- 11 אנשים, שאין להם עבר של שחיינים התייצבו למשחה. 8 מתוכם התחרו למרחק של 6 ק"מ, כולם בפעם הראשונה, 27% מסך 29 המתחרים. אם יון, דני וגידי, שהיו אמורים לשחות איתנו היו משתתפים, 34% מכלל השחיינים למרחק זה היו שחייני TI. יש לי הרגשה שבשנה הבאה נראה יותר… כל הכבוד ליאיר, מאיר, סלי, יורם, חנן, בתיה, מוטי, אור, וובה ואבי!
מה למדתי? שצריך לתכנן את המשחה ולשחות את התכנון…
