כדי ללמוד מיומנות חדשה יש לצאת ממתחם הנוחות, ה- Comfort Zone, לשים את האגו והמהירות בצד וללמוד
מיומנות חדשה בלי לפחד מה יגידו ויעשו השכנים למסלול. כדי להשתפר צריך לשלוט בפרטים הקטנים וכדי לשלוט בפרטים הקטנים צריך להרוג את האגו, להאט את הכל וללמוד. לפתח מנטליות של צמיחה והתפתחות.החשוד המיידי
רמז
1. הטבע מכתיב לנו התפתחות. בטבע לא הולכים אחורה או דורכים במקום. זו הדרך לשרוד.
2. כוח הוא לא הפיתרון הנכון (לפחות לא בשחייה).
3. צריך להרוג את האגו.
4. כבני אדם, להבדיל מחיות, אנחנו יכולים לבחור בדרך חשיבה בסיסית (הרעבה או צמיחה).
אז למה לא כל יום שבת?
אז למה אנחנו בוחרים להרעיב את עצמנו? הרי זה מנוגד להיגיון? אין לי הסברים טובים. אני יכול להעלות השערה:
רוב האנשים מניחים שכבר אין מה לחדש להם בנושא שחייה. הם הרי כבר למדו לשחות. נכנסו למים, השתדלו שלא לטבוע ולהשלים שחייה רצופה לאורך הבריכה. אחדים תופסים את זה טוב, הרוב די סובלים ולא בדיוק מבינים מה הגליק הגדול. בנוסף לכל הצרות רוב האוכלוסייה בישראל למדה שחייה בסגנון החזה. מעטים התנסו בשחיית חתירה. עניין של ניסיון אישי.
הישרדות. העונה השנייה 
אז זהו שלימדו אותנו איך לשרוד במים ולא איך לשחות ולהתקדם במים. יש הבדל גדול. וכנראה שאין לי הרבה מה לחדש לתלמיד לגבי הישרדות במים. הוא כבר יודע. אני מניח שיש לי לא מעט לחדש לתלמיד שרוצה ללמוד לשחות…
ניצוץ של תקווה
לדעתי ספורט השחייה נמצא בנקודת מצב התפתחותית המקבילה לשלב ההתפתחותי של ספורט סקי השלג לפני כחמישים שנה. אז התחילו לדגום גולשים מחוננים ובעצם המציאו מתודת לימוד סדורה. עם מדריך טוב, תוך שבוע הגולש הממוצע יכול להגיע לרמה לא רעה ולהינות מהספורט. אני חושב (וכמובן משוחד) של- TI יש את היכולת להפיץ את המתודה שלה כך שהנורמה תהיה לימוד שחייה ושחיינים יעמדו על ההבדל בין הישרדות לשחייה והצורך בלימוד מתודי ומובנה. אני משוכנע שהדרך עוברת דרך הילדים.
