על בקרים מושלמים ושחייה במים פתוחים

אמצע נובמבר. אמור להיות כבר קר וגשום אבל השנה החורף מסרב להגיע (וטוב שכך). הים פלטה והריאות נהדרת. הטמפרטורה בתוך ומחוץ למים כמעט זהה – 24 מעלות. לאחרונה כמעט כל בוקר מתאים לשחייה מבטיחה. אני מקבל לא מעט הודעות SMS כבר באחה"צ של היום הקודם: "שוחים מחר?", "יש ים פלטה מחר, בא לשחות?".

קבענו בחוף הצוק ב- 8 בבוקר. מור, אור, דני, גידי ואני. שוחים עד למרינה וחזרה (בסביבות 1.5 ק"מ כל כיוון), משהו כמו 3 ק"מ בקו ישר או 3.2 אם לא מכירים את החוף. כשנכנסנו היה שפל ואם שוחים קרוב מידי לחוף, יש הרגשה כאילו הים 'יונק' אותך לעיתים פנימה ולפעמים החוצה אל החוף.

בשבועות האחרונים יש מעין נוהל לא כתוב שהשתרש: מתחילים בחימום של 100-200 תנועות בקצב איטי יחסית – 1.30 ב- TT. לפעמים אנחנו מנסים בתחילת האימון לנווט ולהרים את הראש רק אחרי 100 תנועות. נקודת הציון היא אנטנה סלולרית גבוהה שנמצאת במרינה של הרצליה והיא מספקת קו ישר די מושלם שנראה מרחוק ומאוד ברור. לנווט כל 100 תנועות כשכיוון השחייה הוא ללב ים, זה קשה. לנווט כששוחים במקביל לחוף, כשהראות טובה ורואים את סימני הגלים על החול בקרקעית… קצת פחות קשה. אפילו קל.

מור מתכננת להתחרות בשלשות בטריאתלון אילת בחלק השחייה. היא מרגישה שהתחרות קרבה ובוער לה מאוד למדוד זמן ל- 1.50 ק"מ, בדיוק עד המרינה, ולכן היא פותחת מהר ומיד נעלמת קדימה. דני ואור פתחו מהר כי דני חייב להיות מחוץ למים ב- 09:10. נשארנו גידי ואני מאחור, שוחים ארוך בקצב רגוע. 200 מטר אח"כ וגידי מסמן לעבר הקרקעית, צולל 2 מטר ומתחיל לנפנף בכף ידו על מנגל דמיוני בקרקעית. החול 'עף' לצדדים ואני רואה דג באורך של כ- 40-50 ס"מ נח על הקרקעית. כמה שעות אח"כ גידי דואג לסמס: "לידיעתך הדג שראינו נקרא גיטרן". נרגעתי. כן, אני משוכנע שזה היה הים התיכון וכן יש כזו ריאות נהדרת. תענוג כבר אמרתי?

כעבור כמה עצירות חטופות, צריבות מריר של מדוזות על הגב שלי וכ- 30 דק' שחייה ואנחנו על 'קיר' האבנים הגדול של המרינה מתפעלים מיופיה של האנטנה הסלולרית. שקט מאוד ולהקות דגיגים ענקיות שוחות קרוב לקיר האבנים. אם אני זוכר נכון מור שחתה את המרחק ב- 23 דקות, דני הגיע כמה דקות אחריה ואור, גידי ואני הגענו עם חיוכים גדולים. לא כ"כ התאמצנו לשחות מהר. אני הייתי נבוך כששוב לא הערכתי נכון את מספר התנועות שלקח לי להגיע למרינה מהפעם האחרונה שניסיתי לאמוד את המרחק. אימון שלישי רצוף שאני מתקשה להעריך באופן מדויק. לפני שקברתי את הראש במים והתחלתי לשחות, בערך ליד סוכת המציל האחרונה, הערכתי את המרחק ב- 350 תנועות. יצא לי קרוב ל- 500. בפעם הבאה…

בדרך חזרה בער לי לשחות קצת יותר מהר. מור שחתה עמוק יחסית סטים של 300 תנועות מתגבר: 100 קל, 100 בינוני ו- 100 מהר. אני הורדתי את הקצב ב- TT ב- 5 מאיות כל 300 תנועות. התחלתי ב- 1.20, 1.15 וכשהגעתי ל- 1.00, המשכתי עד לקו מלון מנדרין. נפגשנו במים מול המקלחות כדי לסדר שטיפה מהירה ביציאה מהמים ולפני זה אור צילמה כמה שוטים בוידאו של מור, גידי ושלי שוחים ביחד, במקביל ובטור.

הייתה שחייה מיוחדת. היו לי לא מעט תובנות ממנה – תרגלתי קצבים שונים והחלפתי נקודות פוקוס בערך כל 100 תנועות. כשיצאתי מהמים החלטתי לכתוב על זה. זה מחייב פוסט נפרד שאכתוב בקרוב.

הטקס שאחרי לא פחות חשוב: קפה, חטיף אנרגיה, שתייה, שיחה נטולת דאגות: למדתי על השימוש במילה "טילים" – לדוגמה: "מגניב טילים" – ועל ההבדל בהגייתה במלרע ומלעיל ומה חנוני יותר (מלעיל). השמש הייתה כל כך נעימה ש- 30 הדקות שהקצבתי לעצמי הלכו והתארכו ל- 50. רק תדירות הולכת ומתגברת של צלילי הודעות הדוא"ל שהשמיע הנייד שלי, תדירות המרמזת על המיילים שהולכים ונערמים להם בתיבת הדואר הנכנס, שיכנעה אותי לקום בחוסר חשק מהכיסא. הייתי נשאר שם עד הערב ושוחה עוד כמה פעמים למרינה וחזרה… החבורה המשיכה להתחרדן בשמש בלי חשבון ולתלות בי מבטים אדישים שמזכירים לי את המבט של החתול שלי כשאני יוצא מהבית. הם אגב לא לבד, בית הקפה שעל החול היה מפוצץ באנשים שבחרו לא לעבוד. אין אלוהים ואין צדק.

בדרך לאוטו אני מזכיר לעצמי ש- 10 בבוקר ויש אנשים שהיו רוצחים אותי לו ידעו שאני מרשה לעצמי בכלל להתפנק ככה. אני מניע ת'אוטו וממלמל לעצמי: החיים הם לא רק שחייה. מצד שני גם שחייה היא לא רק שחייה…

הנה תוצרי הצילומים של אור:

שתפו עם חברים

תגיות:

מלאו את הטופס ואנחנו נחזור אליכם עם פרטים נוספים בהקדם!

השאירו הודעה