על עקבו של אכילס ושחייה בבריכות קצרות

אנו חיים בעידן בו שחייה הוא ספורט מעניין ובעשורים האחרונים קרו לא מעט שינויים והתפתחויות אשר גרמו לספורט להשתנות, להשתפר ולהתרחב במובנים שונים. הפוסט הזה נכתב בעקבות פוסט בבלוג של טרי לוכלין שנקרא The Open Water Stroke ונכתב בין השאר בעקבות מאמרו של מנהל אגף הביצועים ב- USA Swimming ג'ונטי סקינר על כך שאימונים ותחרויות בבריכות קצרות הם עקב אכילס של השחייה בארה"ב.

רקע
קיימים כמה 'סוגי' בריכות: בריכות של 25 יארד שהם כ- 22.5 מטרים (בארה"ב נוהגים לשחות ולהתחרות בתקופת החורף באורך הזה), בריכות קצרות של 25 מטרים (שאר העולם באליפויות חורף) ובריכות של 50 מטרים (קיץ, אליפויות עולם ואולימפיאדה). מטבע הדברים, בעולם המערבי והקר בחודשי החורף (תחשבו על חורף בארה"ב ובאירופה), שחיינים מתאמנים ברוב ימות השנה בבריכות קצרות (יארדים או מטרים) ובקיץ בבריכות ארוכות.
בארה"ב של שנות ה- 80 היה מעבר של לא מעט מאמנים מעולים לקולג'ים הרבים מה שהביא תוך זמן קצר לאליפויות חורף סוערות ויוקרה הולכת ועולה לתחרויות בבריכות קצרות (25 יארד). אליפויות ה- NCAA נחשבות יוקרתיות לשחיינים ולמאמנים ותשומת לב רבה ניתנת באימונים לשחייה בבריכה קצרה. מעט תחרויות בבריכות ארוכות מובילות להתמחות מקיפה יותר בבריכות קצרות של רוב המאמנים ומחסור בידע (הכל יחסי) לגבי אימונים בבריכות ארוכות.

בריכות קצרות מול בריכות ארוכות
סיבובים. בשל אורך המסלול, כל תחרות ואימון מחייבים מספר רב יותר של סיבובים ככל שהמקצה/סט ארוכים יותר (400 מטרים בבריכה ארוכה מצריכים 7 סיבובים ובקצרה 16 סיבובים). על כן ישנה חשיבות מכרעת לשליטה במיומנות של סיבוב יעיל ומהיר וחשוב מכך, שליטה בגלישה התת מימית (ה- Push Off מהקיר ולאחרונה ה- Dolphin Kick האכזרי של האמריקאים ובראשם פלפס).
שוני בזמנים. מכיוון שאנו הכי מהירים בזמן הגלישה התת מימית מהקיר, כמות גבוהה של סיבובים גורמת לזמנים מהירים יותר לעומת מרחקים זהים בבריכות ארוכות (שיא העולם בבריכות קצרות ל- 400 מטרים גברים עומד על 03:34.58לעומת 03:40.08 בבריכה ארוכה).
פרופורציות. הנושא מקבל משנה תוקף בבריכה של 25 יארד שם זמן הגלישה הפרופורציונלי ארוך יותר וזמן השחייה קצר יותר.
טקטיקה שונה. שחייני בריכות קצרות נוטים (בסגנון החתירה) לשחות עם SR (קצב העברת ידיים) גבוה ו- SL (אורך תנועה) נמוך.

עובדות מעניינות
1. ע"פ רוב הסטטיסטיקות, שחיינים מצליחים בבריכות קצרות לרוב לא מצליחים בבריכות ארוכות.
2. מבחינת טכניקה/סגנון, שחייני בריכות קצרות נוטים לגרוף ביד ישרה לעומת שחייני בריכות ארוכות ומרחקים ארוכים השוחים באופן מובהק עם גריפה במרפק גבוה או High Elbow Catch (הקישו לצפייה בסרטון הדרכה בנושא).
3. המשתנה המעניין ביותר הוא שבקרב שחייני עילית, היחס בין שחייה לסיבובים וגלישה תת מימית הוא 1:2.5 (1 ל- 2.5) בבריכות קצרות ו- 1:8 בבריכות ארוכות. לשון אחר, על כל דקה של תחרות בבריכה קצרה, 17 שניות מתוכה השחיין לא שוחה ורק 43 שניות הוא ממש שוחה. בבריכה ארוכה שחיין ישחה 53 שניות ורק 7 שניות 'יבלה' בסיבובים וגלישה.

סגנון, טכניקה וטקטיקה שונים
מהניתוח שערך סקינר ניכר ששחייני בריכות ארוכות בחרו בטקטיקה וטכניקה/סגנון אחרים לגמרי: אלה שחו בתנועות ארוכות ואיטיות יותר. בנוסף, שחייני בריכות ארוכות שחו בטכניקה שמערבת שחייה של 'כל הגוף' (Hip Drive) או התקדמות דרך גלגול הגוף לעומת שחייני בריכות קצרות שהסתמכו בעיקר על כוח בזרועות וברגליים ושחו בסגנון אגרסיבי יותר עם SR גבוה.
סקינר מסביר ששחייה בקצב גבוה תוך הפעלת כוח גדולה יותר בידיים, מתאימה מאוד לשחייה בבריכה קצרה – הפעלת כוח מתפרץ לאורך מספר שניות בודדות (10-12) ולאחריו 'התאוששות' בצורה של סיבוב וגלישה המאפשרים שימוש בשרירים אחרים ושונים ומהווים מעין מנוחה לזרועות.

עקב אכילס
בעצם סקינר טוען שהאינפלציה בתחרויות בבריכות קצרות והאימונים בהן למעשה מסכנים את הדומיננטיות של ארה"ב באירועים החשובים באמת – אליפויות עולם ואולימפיאדות שכן האופי הכל כך שונה בין המרחקים מחייב שיטות אימון אחרות, הפעלת שרירים אחרים ואימונים מוטי כוח מתפרץ לעומת אימוני סבולת במקרה של בריכות ארוכות. למזלה של ארה"ב, הם נהנים ממגוון רחב ועמוק של שחיינים מכל הסוגים ולאחר ההצגה בבריכה שנתנו פלפס וחבריו בבייג'ין נראה שאין מה לדאוג להם. אולי דווקא זו סיבה לדאגה עבור השחייה הישראלית? ימים יגידו…