על שחצנות ושאננות

מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

אני מודה. לפני כמה חודשים טובים זנחתי לחלוטין את העבודה על יעילות/אורך תנועה (עבודה על Stroke Length). אורך תנועה ושחייה במספר תנועות נמוך אף פעם לא הייתה הבעיה שלי. שחייה בקצב גבוה הייתה ועדיין אתגר קשה. עד היום אני לא מסוגל 'להחזיק' סט של 500 בקצב 0.9 בבריכה אולימפית בלי לפספס ביפים (לא מעט). בסדרת המאמרים על ה- TT, תיארתי שמינואר 2008 התחלתי תהליך של הסתגלות לקצב תנועות גבוה. התחלתי כשיכולתי לבצע סט של 500 בקצב של 1.6 וירדתי לאורך החודשים עד ל- 1.0 ונסיונות להחזיק 0.9. יש לתרגל זאת כך. עניין של קואורדינציה (היכולת לבצע את אותן תנועות בצורה מושלמת רק בקצב גבוה יותר). בלשון המעטה: אין לי קואורדינציה טובה. הלוואי והייתה.

בדיעבד אני מבין שבעצם 'סחרתי' ב- SL שלי לטובת SR/קצב גבוה. לאחר מספר חודשים הבחנתי שאני מפספס לא מעט זמן בגלל קיפרים (סיבובים) לא יעילים בהם אני מבלה לא מעט זמן (לעיתים 5 שניות) בפוש מהקיר. הגעתי להבנה שכדי להיות מודע לזמן הסיבוב שלי ולהקפיד שהוא יישאר קצר ויעיל, עליי לספור בעצם ביפים ולא מספר תנועות (אם אני סופר את מספר הביפים לכל 100 מטרים, אני מכליל גם את הסיבוב וכך לדוגמה אם הקצב שלי היה 1.0 וספרתי 95 ביפים אז שחיתי ב- 01:35 דקות. השוואה מול סטופר שאכן זה היה הזמן מעניקה פידבק חשוב נוסף – לוודא שלא מפספסים ביפים שכן כל ביפ מפוספס הוא 1 שנייה מהזמן…

היכולת שלי לדייק במספר הביפים הלכה והשתפרה. בקצב של 1.0, מספר הביפים שלי ל- 100 מטרים עמד על 95-100. בסטים קצרים הגעתי לרמת דיוק די גבוהה. בסטים ארוכים, פחות: אני סופר 97-99 ולעיתים מפספס שנייה ל- 100 ולעיתים אף 2 (10 שניות הבדל בסט של 500 – 2 שניות X חמש מאיות=10). הנחתי שהסיבובים 'זוללים' זמן יקר. עד שראיתי צילום וידאו שלי שוחה:

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.
אחרי צפייה בשחייה בבריכה ארוכה (יש הבדל גדול בין בריכות של 25 לאלו של 50) שתי מסקנות מהירות היכו בי:
1. לקחתי המון תנועות: בסביבות ה- 43-45 לבריכה.
2. הסגנון שלי השתנה. נעשה שטוח. מוזר.

עשיתי טעות של שחצנים: הנחתי שאין לי בעיות טכניות והגעתי לרמה מספקת ועליי להתרכז בתרגול קצבים גבוהים.
טעות של מתחילים. או שאולי נפלתי בבור של ה- Unconscious Competence…

הנה עוד שחצן: