לא התאפקתי ואני מביא מבחר אנקדוטות ששוות איזכור (אולי).
סטופר
בחזרה, קצת לפני הנחיתה, עמי מכוון את שעונו לזמן ישראל. על הדרך הוא מגלה שהסטופר שלו המשיך לעבוד מהשנייה שקפצתי מחוף Shakespeare שבדובר לעבר צרפת. שנינו מחייכים ועמי עוצר את השעון מיד כשגלגלי המטוס נוגעים באדמת ארץ הקודש. הזמן? 49:34:47 שעות. 50 שעות לפני היינו במקום אחר לגמרי. בהרבה מובנים…
ביאליק
יום רביעי, 30 בספטמבר, 15:50, בהמתנה ליד מסוע המזוודות, אני מסמס לעומר ואבישי "אנחנו מוקי". אבישי מסמס שיר לאספנים:
"ברוך הבא
צולח התעלה
ים כמו בריכה
סגולה להצלחה
ולנו הקור
איננו פקטור"
ג'ורדן וקסמן מסכם
I was on track for a fast crossing, but the tide changed and swept me past the Cap. I ended up fighting and finally landing on the beach South of Cap Gris Nez in 14:06. I left it all out there. The water was 61F and the air around 51F. Lumpy, choppy and salty!! I am very tired, but extremely happy. Thank you for the amazing support and love, Jordan
זה המייל שג'ורדן כתב מיד כשסיים. עמי ואני קיבלנו אותו ברכבת שלקחה אותנו מדובר. החלטתי לפרסם את זה כשאכתוב את סיפור הצליחה. קיימתי.
אלן סמית
אלן, בחור אירי שפגשנו באתר הקראוונים, לא שתה אלכוהול 12 חודשים לפני הצליחה. אלן הוא אירי. הקרבה אמיתית. הוא שירת בתור מפרק פצצות בלבנון ביוניפיל, עכשיו כבאי. באוגוסט הוא היה מתוכנן לצלוח אבל מזג האוויר לא האיר לו פנים. אלן יצא ביום רביעי בלילה. כולנו עקבנו אחרי ה- tracker של הספינה שלו. הוא לא הצליח. כעבור שעה מההתחלה, אחד מחבריו המלווים החליק על סיפון הספינה ופצע את ראשו בחתך קשה. הפיילוט הפסיק את הצליחה כדי לפנות את הפצוע והבטיח לו צליחה נוספת בחינם כמה ימים לאחר מכן. סמית חזר לאירלנד ושב לדובר כעבור שבוע רק כדי להתאכזב שוב ממזג האוויר. אלן שלח לעומר מייל שהוא לא בטוח שהוא ינסה שוב. אסור לשכוח שמדובר בהוצאה כספית כבדה.
הונגרי באירלנד
ביום שלישי בלילה, 24 שעות אחרי שצלחנו, גאבור, שחיין הונגרי בן 29 שהתאמן עם חבורת האירים תחת שרביטה של אותה מאמנת, התחיל את הצליחה שלו. פחות מ- 13 שעות לאחר מכן הוא עלה על חופי צרפת. כמה דקות לאחר שסירתו עגנה בנמל דובר הוא אכל המבורגר וצ'יפס והחליק את האוכל עם כמה כוסות בירה. יש גם כאלה…
גאבור בפוזה מגרה:
מתוק
אחרי כמעט שנה של מקלחות קרות, נכנסתי הבייתה ומיד למקלחת. כיוונתי את ברז המים החמים ונתתי למים רותחים לשטוף אותי. עצמתי עיניים ונזכרתי במי התעלה. כמה קרים ומלוחים. וכמה מר הפה כשהאדרנלין שוצף בעורקים.
ליקקתי את שפתיי. טעם מתוק מתוק. טעם של הצלחה. לא חושב ששווה את כל המלוח והמר. לא שווה. באמת.
סיכום הצליחה, פרק שלישי: התמצאות
סיכום הצליחה, פרק רביעי: על קור ורגישות
סיכום הצליחה, פרק חמישי: הצולח הממוצע
סיכום הצליחה, פרק שישי: לוויתנים וגמלים
סיכום הצליחה, פרק שביעי: מורשת קרב
סיכום הצליחה, פרק שמיני: הקבוצה
סיכום הצליחה, פרק תשיעי: הצליחה
