מסלול השחייה נקבע בעיקר ע"י הפיילוט – האיש שמוביל את הסירה המלווה. הוא מבוסס על תחזית מזג אוויר, מהירות השחייה ותיקונים קטנים וקריטיים של הפיילוט במהלך השחייה כדי להביא את השחיין/שחיינים לחופי צרפת. הגאות היא משתנה קריטי. לצורך הפשטות, כל 6 שעות זרם הגיאות משתנה והוא נע מדרום לצפון ו- 6 שעות אח"כ להיפך. הרעיון הכללי הוא לתת לשחיין להיסחף בזרמי הגיאות החזקים, מה שמאריך את מרחק השחייה שלא נעשה בקו ישר. כך נראה מסלול טיפוסי של חצייה:
החוף הצרפתי לא מקביל לחוף הבריטי. הוא 'בולט' החוצה בנקודה מסוימת שנקראת Cap Gris Nez (CGN) ואח"כ 'בורח'-מתרחק מזרחה (בשני הצדדים) מה שהופך את השחייה לארוכה יותר. פיילוט טוב יהיה מסוגל להביא את השחיינים בדיוק ל- CGN עם זרם גיאות – צפוני או דרומי. אולם אם מהירות השחייה משתנה, סביר להניח שזה יפגע בתכנון של הפיילוט, מה שיגרום לשחיין לפספס את הגיאות/הזרם המתוכנן וברוב המקרים, בשל 'התרחקות' החוף הצרפתי, לראות את החוף של צרפת במרחק של 1-3 ק"מ ולא להיות מסוגל להגיע אל החוף. האופציה, אם אפשר לקרוא לזה אופציה, היא לשחות 6 שעות מבלי להתקדם – לחכות שהגאות תתחלף ואז, עם הגאות, להגיע לחופי צרפת. זו כבר צליחה שתארך כ- 18 שעות ומעלה. כאן תוכלו למצוא הסבר טוב ופשוט יותר.
התמדה
רוב הצולחים לא שוחים עם שעון ולרוב לא שואלים (וגם לא אומרים להם) מהו המרחק שנותר. המרחק לחוף הצרפתי פחות משנה, מה שמשנה זה האם ברגע האמת הגאות איתך או נגדך. אם נגד השחיין, חוזקו המנטלי הוא המשתנה שיקבע בין הצלחה לכישלון. העוצמות שיש לגייס כדי להמשיך, לא להיכנע לקור ולתשישות, הן עוצמות אדירות והתמדה ודבקות במטרה הופכות למבחן אופי אמיתי. יש מקרים רבים בהם ההחלטה להפסיק את המשחה מתקבלת ע"י פקח ה- CF&PF. היפותרמיה, הזיות, דיסאוריינטציה ומהירות שחייה אפסית הן עניין שבשגרה.
דונאל באקלי
דונאל, אירי בן 48, שחה 12 שעות, החמיץ את הגיאות שלא הביאה אותו עד לחופי צרפת 'ואכל' 6 שעות של שחייה מול חוף צרפת המתרחק ובורח. על הדרך, בגלל רוחות עזות, הסירה שלו ממש עלתה עליו ופגעה בו. פעמיים. צלעות חבולות, כתף וזרוע שלא יכלו לזוז אחרי הצליחה וחתכים בגב. מהפרופלור. סיפור אמיתי לגמרי. בסופו של דבר, אחרי יותר מ- 19 שעות שחייה, דונאל הגיע לחוף רק כדי לגלות שהוא הגיע לגדת חול (Sandbank) שמאחוריה הייתה עוד רצועת ים של כ- 1.5 ק"מ. המשיך לשחות, לעמוד על חופי צרפת ולחזור בשחייה של כ- 3 מייל לכיוון סירתו המחכה. סה"כ מעל 21 שעות של שחייה ומאבק. לדונאל יש את 'הראש' המתאים. למעט מאוד אנשים בעולם יש כזה ראש ונחישות והתמדה. בתמונות: דונאל לפני ואחרי 21 שעות במים.
ג'ורדן וקסמן
בן 47, יהודי קנדי שחי בארה"ב, כסגן נשיא בכיר בבנק ההשקעות מריל לינץ'. שחיין מעולה שב- 2009 יצא מהמים אחרי 15 שעות. "I had nothing left" הוא אמר כששאלתי האם היה יכול להמשיך לשחות נגד הגאות והגלים העצומים. ב- 2010 הוא הגיע באוגוסט לניסיון שני, שהה שבועיים בדובר והמתין למזג אוויר טוב שלא הגיע. חזר שוב מארה"ב בשבוע האחרון של ספטמבר ובסופו של דבר צלח בהצלחה. כשאנחנו נכנסנו לנמל בסביבות 3 בבוקר, ראינו את סירתו של ג'ורדן עושה את דרכה לכיוון צרפת.
The Bull
דונאל סיפר לנו חבר מהחבורה שלו שב- 2009 צלח בים קשה מאוד. השור. דונאל מספר שהוא הרוויח את הכינוי שלו ביושר עוד לפני ניסיון הצליחה שלו. אחרי 18 שעות, כשהוא נושם חצי אוויר-חצי מים מרוב תשישות, הפקח של ה- CF&PF הורה להוציא אותו מהמים. זה גם עלה לו ב- 4 ימי אשפוז לאחר מכן אבל מי סופר.
שיאנית עולם
באחד הימים יצא לנו לפגוש בשיאנית עולם. היא מחזיקה בשיא של החצייה הכי איטית אי פעם. 28 שעות של שחייה. מדובר באישה בשנות ה- 60, אשר שוחה לאט מאוד. אבל עם ראש חזק מאוד. היא עברה מספר מחזורי גיאות אבל בזכות כוח העמידה וההתמדה שלה – עשתה את זה! Perseverance אומר לי המלווה שלה בזמן הוא מגיש לה את המגבת. מדהים.
סיוטים
בחצי אוזן שמעתי את דונאל מזכיר סיוטים. מהצליחה. וסיוטים שהוא נכשל. זיעה קרה וכו'. תענוג.
ה- Tracker
בערך באמצע הצליחה שלנו קיבלתי אימייל מדונאל עם לינק לאתר בו ניתן לראות איפה ה- Gallivant ממוקמת בזמן אמת. בימים שלאחר הצליחה שלנו הצצנו באתר. מסלול ה- Gallivant הראה שהיא לא הגיעה והסתובבה בערך אחרי 60% מהדרך. מצאתי עוד שתי סירות שלא הגיעו לחופי צרפת. עוד שלושה שלא הצליחו להגשים חלום. ואלו רק כמה ימים בספטמבר. לא מדגם מייצג. בפועל אחוז הכשלונות גבוה יותר…
