סוף עונת התפוזים
בסופשבוע האחרון של העונה הגענו לפגוש בפלא לבית סטריטר. אישה מבוגרת מלאת מרץ ורצון, מחוספסת מהרוח הצולפנית של דובר ומשעות של ישיבה על החוף. כל 'תעשיית' הצליחה התכנסה באותו יום שישי על החוף בנמל דובר כדי לציין את סוף עונת 2010. הרוב המכריע היו במים והתחילו בהדרגה לצאת מהמים בזמן שאנחנו מתכוננים לכניסה רפויה. גברים ונשים, בגילאי 30-60.
ההבדל בין מנגל לברביקיו
אז מה ההבדל בין ברביקו למנגל? ברביקיו זה עם חולצה ומנגל בלי (תודה לאורי גרוס על התובנה).
אז על החוף המכוער של דובר, כשבחוץ טמפרטורות של מתחת ל- 14 מעלות ורוח מתונה מצליפה ומקררת, התכנסה 'התעשייה' למנגל של סוף העונה. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היא שהם פשוט נראים כמו פינגווינים. לוויתנים ליתר דיוק. המון המון שומן. ולא קר להם. עומדים על החוף, אחרי היציאה מהמים, הרוח שורקת והם? הם בלי חולצה ומתנהגים כאילו שהם עושים מנגל בפארק הירקון באוגוסט. אני עם מעיל הסקי שלי וכובע צמר, מצטמרר קלות בעיקר מהמחשבה על השוני העצום ביני לבינם. אנחנו בכלל גמלים והם פינגווינים. אהממ… לוויתנים.
לוויתן ממין נקבה עומדת על החוף, טועמת 'קצת' מהאוכל. היא צלחה 33 פעמים ומשמשת כסגנית נשיא ה- CF&PF. בשלב מסוים היא החליטה שהיא מתלבשת. היא כרכה מגבת ענקית בגודל של אוהל 12 סביב הצוואר והחליפה את בגד הים בבגדים קצרים. אכן תמונות קשות יונית.
מאוקלמים מרחם
ואנחנו? אנחנו שזופים כמו ילידי פיג'י, מארצות החום אל חלונם. כאילו מעולם אחר. שוב ושוב השתעשעתי מהמחשבה שטמפרטורת מי הים בישראל, בדיוק באותה דקה, היא קצת מעל ל- 30 מעלות. כשסיפרנו על כך, השומעים התקשו להאמין/לתפוס עד כמה חם אצלנו ועד כמה הניגוד זועק לשמים. אני הייתי מזועזע.
עבורנו, הלבנטינים, המילה איקלום תופסת משמעות קצת חולנית בהשוואה לחברנו שנולדו אל תוך הקור. מאוקלמים עוד מהרחם. כבר אמרתי שקשה לי מאוד להכיל את הקור הזה?
סיכום הצליחה, פרק שלישי: התמצאות
סיכום הצליחה, פרק רביעי: על קור ורגישות
סיכום הצליחה, פרק חמישי: הצולח הממוצע
סיכום הצליחה, פרק שישי: לוויתנים וגמלים
סיכום הצליחה, פרק שביעי: מורשת קרב
סיכום הצליחה, פרק שמיני: הקבוצה
סיכום הצליחה, פרק תשיעי: הצליחה
