היה פשוט נהדר! מאורגן, מסודר מההתחלה ועד הסוף (כולל הפריסה עם המתוקים והשתייה – אמריקה בישראל ורסנו)! כל הכבוד לרן שילון ולאנדיור על היוזמה – מי ייתן וזה ייהפך למסורת רבת שנים!
שחייני TI
אני צועד על החוף לקראת נקודת הזינוק ורואה לא מעט כובעי TI, פרצופים מוכרים ופרצופים מהעבר. כולם מחויכים (למרות השעה הלא חוקית).
השחייה
שוב הופתעתי כמה הים רגוע ושקט יותר לפני 7 בבוקר (לעומת 8 בצהריים)… שחיתי את ה- 3,200 מטרים. נכנסתי יחסית בין האחרונים והתחלתי לחתור. עובר ליד הרבה שחיינים, מנווט רחוק מהמצופים ועמוק יותר אל תוך הים שם גלי החוף הרבה פחות משמעותיים. בדרך, אני מצליח לזהות את השחיינים שאני מכיר רק בגלל הסגנון המיוחד לכל אחד מהם. בשלב מסוים אני מזהה את חנן אולנר, שוחה כמה דקות במקביל אליו ואז, לקראת מחצית הדרך הגברתי ונמתחתי מעט יותר והמשכתי לבד מקפיד לשחות עמוק יותר מהמצופים – אחד היתרונות של שחייה 'במגרש ביתי' היא הכרת המסלול 🙂
בדרך חזרה אני מזהה סגנון מוכר. הנסיך שוחה בדבוקה של 4-5 שחיינים. אני מנסה להיכנס באמצע כדי שיזהה אותי ולא מצליח – הם שוחים צמוד מידי ולי ממש אין חשק להעיק. עברתי אותם, מנסה להתפקס על חיתוך יד שמאל עמוק יותר (מחלה ישנה, ראו כאן), מתמקד בנשימות ובעיקר בנשיפות ובעיקר נהנה לראות דגים וליירט מדוזות מראש.
אני מנווט לפי סימני החול על הקרקעית, יודע שלקראת הסוף, כ- 400 מטרים מקו הסיום יש 'מדף' חול רדוד – זה סימן שהסוף ומלון מנדרין מתקרבים מאוד. החלטתי להגביר קצב ב- 400 מטרים האחרונים. אני מנווט כשאני מתכוונן על נקודה דמיונית בין הארובה של רידינג ל- Sea & Sun ומגיע יחסית בקו ישר. לא עוברת דקה ואני רואה את הנסיך יוצא. מקלחת, חיוכים ואנחנו בדרכנו לקפה שעל החול. השעה – 07:45. כל היום עוד לפניי… גומרים הולכים זה קונספט מנצח.
להתראות ביוני 2010!
