הסיפור האישי שלי כספורטאי עילית בתחום הטריאתלון משנת 96 נעצר בעקבות פציעה שיכלה להסתיים בקלות במוות. באחד מימי הקיץ של שנת 2002 יצאתי לרכיבת אימון בשעה 7:00 בבוקר.
בעודי רוכב בשולי הכביש בצומת הסירה בהרצליה, נהג שב"ס, שסיים את משמרת הלילה שלו, נרדם על ההגה וסטה מהכביש – ופגע בי. התעוררתי במחלקה האורטופדית בביה"ח איכילוב עם שבר בעמוד השדרה המותני ופריצת דיסק צווארית "פשוט מזל משמים" מלמל הרופא ביחד עם צוות האחיות. לראות את האופניים שנראו כמו סליל ופשוט לא להאמין.
בהמלצת הרופאים ומקריאה שלי כסטודנט בוינגייט, את התקופה הראשונה של השיקום שלי עברתי במים. סביבת המים הייתה ללא ספק הסביבה הטבעית עבורי, דבר שבעקיפין דחף אותי ללמוד הידרותרפיה ולהכיר ולהבין את השפעת המים לכל סוגי הפגיעות באשר הן.
התהלכתי עם קורסט שמנע ממני כפיפה של הגו במשך כחודשיים וחצי. אבל בכל בוקר נכנסתי לבריכה וביצעתי תנועות שלא יכולתי לבצען מחוץ למים! וזאת מהסיבה הפשוטה שבזמן השהייה במים הלחץ על המפרקים קטן, אנחנו הופכים להיות קלים יותר וצמיגות המים מאפשרת לנו להניע את גופינו בצורה נעימה יותר. לאחר תקופה זו אני מסיר את הקורסט ומתחיל לבצע תרגילי חיזוק במים ומנסה לשלב גם קצת שחיה. התנועות הריתמיות והשחייה המסורתית כשחיין הכאיבו לי מאוד!
לקריאה נוספת בנושא: שחייה בהיבט שיקומי
