מאת: עומר בר, שחיין TI, ספטמבר 2009
ראשית ומעל לכל תודה לכל קבוצת האנשים הנהדרת, לארגון המעולה של גדי ושאר אנשי הצוות. ובעיקר לסלי בן צבי שסיפר לי לפני ארבעה חודשים על "דרך חדשה לשחות למרחקים בלי להתאמץ !?!".
גדי ששמע לרצוני, צירף אותי לקבוצת הים ונתן בכל פעם עצות מקצועיות והדרכה לקירוב סיגנוני האישי לסגנון הנכון
המאמץ היה שווה ללא כל ספק וכל שאני מחכה לו היא תוכנית "אבני הדרך" לשנה הקרובה.
אינני בא מרקע של ספורט כלשהוא ונסיוני בשחייה הוא מהיותי קיבוצניק שחווה תחרויות שחייה ומשחקי כדורמים בצעירות – לפני 35 שנים. הסיבה לחוסר הפעילות הספורטיבית נבעה אצלי בעיקר מהעדר עניין בכל תחום שניסיתי.
השחייה נתפסת אצלי כתחום בו הגוף כולו משתתף מבלי לגרום לבעיות בריאותיות בשל עומס גדול כריצה ומשקלות בחדר הכושר. להפתעתי, "נדלקתי" על רעיון "השחייה ללא מאמץ" ובאותו היום ששמעתי עליו לראשונה, חיפשתי סרטוני הדגמה באינטרנט ושעתיים לאחר מכן, תוך שאני מחקה את שראיתי "ומשתבלל" מצד לצד שחיתי 3 קילומטר בבריכה ויצאתי מהמים במצב "שמיש".
שנים הסתכלתי ממרומי כוס קפה הפוך וגרנולה בבוקר שבת בחוף הצוק על "אבירי הים" ששוחים ללא חת מחוף מנדרין למזח המרינה ובחזרה בתנועות שלוות ויציאתם מהמים מובלת על ידי חזה נפוח תרתי משמע. קינאתי בהם ורק כעת אני מבין למה? וכמה שצדקתי בקנאתי .
שהרי: הרגשת הסיפוק הטמונה במשחה ארוך, ברפיון שרירים ובעיקר סיומו מתוקים כ"כנפה".
ידעתי למן הרגע הראשון לאור משחי הים בחוף הצוק עם גדי, "שאר הכרישים" והמדריכה המהוללת אור, שיש סיכוי שאהייה אבן על צואר הקצב של הקבוצה ואכן כך היה, אך למרות התחרותיות הנטועה בי כמעט ולא התפתתי לקצב שהיה גבוה והשתדלתי לשמור על "דופק קבוע" – כמובן ללא שעון, השמירה על קצב אחיד וקבוע גם אם עיכבה את הקבוצה לעיתים, היא זו שאיפשרה לי לסיים את שלושת הימים ו30 הקילומטרים בשלום. לפיכך ובהנחה שמצטרפים "עולי ימים" יבואו בהמוניהם למשחים הבאים, זוהי המלצתי להם.
כשחיין ים, הכנרת היתה הפתעה גדולה בשבילי והשקעתי הרבה מאמץ בציפה עד שקיצרתי את תנועות הידים וצפתי טוב יותר. אילת היתה הפתעה נדירה בשבילי והנופים התת מימיים ובעיקר הטמפרטורה הקרירה גרמו לי לאושר רב.
1. אני רואה חשיבות אדירה בהמשך שחייה בעונת החורף שתסגל אותנו למזגי אוויר וטמפרטורות מים הקיימות במשחים בכל העולם.
2. שחיית הכנרת לאורכה במאי 2010 מצריכה אימון רציני ויש לנו את היכולת לעשות את ההגעה למשחה הארוך הזה בהדרגה כאמור.
גדי,
אני רואה שהקהל המיידי של העניין הוא אותם אלפי מתוסכלים שרוכבים על אופניים ורצים יפה אך לא יודעים טוב לשחות ובשל זה נמנעים מלעשות טריאתלון, איש ברזל וכיו"ב. לא כדאי להתעלם מאלפי הרצים שעברו 10 קילומטר במרוצי תל אביב השונים. אחוז גדול מהם מסוגל לרכב על אפניים 40 קילומטר אך "טובע" בים. משיחתי עם אנשים רבים אני רואה שצומחת לאט ובטוח מודעות לסגנון השחיה הזה. כולם מודעים ליתרונותיה הפיסיים של השחייה ככלל על פני כל ענף ספורט אחר והסגנון הזה הוא פריצת דרך משמעותית. לפיכך אין כל סיבה שלא תורגש עליה משמעותית במספר השוחים בסגנון הזה שלגבי רבים היא הדרך היחידה להגיע לספורט המשולב שהוזכר. הסגנון, לא רק מאפשר לשחות מרחקים משמעותיים אלא גם מאפשר לך לצאת רפוי מהמים עם "סוללה" כמעט מלאה.
למוצר הזה ישנו יתרון שיווקי ומכירתי אדיר – הוא פשוט עובד ועושה זאת יותר טוב מכל האלטרנטיבות!