תובנות של תלמיד… לשחייה: ללמוד לשחות כמבוגר

מי שמרגיש בנוח במים, או למד לשחות בילדותו, לעולם לא יוכל להבין את התחושות שחשים מבוגרים שלא יודעים לשחות או פוחדים ממים.
אי אפשר להסביר את הפאניקה, אי אפשר להסביר את הפחד, קשה להסביר בדיוק מה הבעיה. חלק מהפחדים הם אמנם לא רציונלים, אבל אין פה שום קשר לתהליכי חשיבה הגיוניים.
לכאורה, מה הבעיה להכניס את הראש למים בבריכה שעומקה מטר? בתכלס, אתה מרגיש שהעולם כולו נחרב ואתה הולך לטבוע.
לכאורה, מה יש לדאוג, המדריך צמוד אליך? בתכלס, אתה כולך דרוך וקפוא ולא מסוגל לזוז. אין מה לדבר על להתמקד בתנועה כזאת או אחרת.
לכאורה, אם אתה יודע לשחות ברדודים, מה הסיפור לשחות בעמוקים? בתכלס, רק המחשבה על להתקרב לעמוקים מקפיאת דם. רק הידיעה שאין את האופציה להעמד יכולה להלחיץ.אמרנו, אין הגיון……אבל יש תקווה.

כמה טיפים ותובנות שלי כדי להתגבר על המכשול הזה כדי שאפשר יהיה להתקדם לשלב הבא.

החסך

יש הרבה התנסויות ויכולות במים שילדים אוספים "על הדרך" במהלך השעות שהם מבלים בבריכה, פעילויות שאינן שחייה נטו. כל מיני פעולות שלא מלמדים אותך שאתה בא ללמוד לשחות כמבוגר. שלל ההתנסויות האלה נאספות לכדי התנהגות יותר חופשית במים ותחושת בטחון של מי ששוחה כבר הרבה שנים.
דוגמאות? בבקשה: לגעת בקרקעית, לצלול, לשחק כדרים באים, לעשות עמידת ידים, סלטה, לעצור באמצע הבריכה, לשחות בלי משקפת, לסדר את המשקפת באמצע הברכה ועוד כהנה וכהנה. את כל זה, ילדים עושים כי הם ילדים. כשאתה בא ללמוד לשחות כמבוגר, מלמדים אותך לשחות. לא יותר ולא פחות. את הבטחון במים אתה מרוויח, אם בכלל, לאורך הרבה זמן, וגם, במידה מוגבלת.
מה עושים?
מה שילדים עושים… מנסים. לעניות דעתי, כל חוויה במים שאינה שחייה, משפרת את הבטחון במים. כל התנסות שחורגת מהתנועות המדודות שנלמדו בשיעור מסייעת להרגשה. כל חוויונת כזאת מהווה עוד נדבך בדרך, שלא קשור ישירות לשחייה אלא להרגשה. בהמשך זה גם נהיה הכרחי כי כדי לשחות מרחקים משמעותיים, חייבים להיות רפויים ותחושת מים טובה מאפשרת את זה. פשוט תנסו, תשחקו, תבחנו ותתנסו. זה עוזר.

לתרגל

אין פה קסמים. אנחנו יצורים יבשתיים, האינסטיקטים צודקים. הבשורות הטובות הן שאפשר לחנך את האינסטינקטים. אפשר, בתרגול מבוקר, להוריד את סף החרדה ולשפר את הבטחון במים.
הנה כמה רעיונות. אני מודה, אגב, שחלק מהתרגילים שאני מציע הם אכן מפדחים.
לעשות בועות. ההנחיה הראשונה של מדריכי הסתגלות למים של ילדים תופסת גם למבוגרים. זה הבסיס של הבסיס של הרעיון המעוות של לנשום במים. לא חייבים בבריכה, אגב. ישמע מצחיק אבל כשלב ראשון גם באמבטיה זה טוב. גם בקערה גדולה. זה פשוט נותן את הבטחון והבסיס לטכניקה לנשום בבריכה בלי לבלוע מים ובלי שהם יכנסו לאף.

לתרגל נשימות בדופן הברכה.

הנה בוריס (הכוונה לתרגיל הראשון שמופיע ב- 1:30 בערך):

לתרגל Sculling. כדי לעשות במים תנועות שהם לא שחייה בלבד ולשפר את היכולת להיות במים בלי ממש לשחות. הנה גדי.

לצוף

בלי לזוז. עם אוויר בראות, בלי אוויר בריאות, על הגב, על הבטן, על הצד. להרגיש את הגוף במים בשקט, בלי לנסות לשחות תוך כדי. זה יכניס לפרופורציות את החשש משקיעה. התרגול נותן הבנה ואינטואיציות לגבי מה אפשר ומה אי אפשר לעשות במים.

לנסות את התרגילים שאיל מוצא.

בפורום, מפעם לפעם, איל מפרסם תרגיל כזה או אחר, בדר"כ של Go Swim, שמאפשר תרגול קצת שונה שחורג מהתרגולים הרגילים. זה יותר רלוונטי כשכבר ממש שוחים.ועוד ככל העולה על רוחכם. מה שכן, זה דורש תרגול. כל פעם קצת, לחזור שוב ושוב ולהתקדם שמרגישים בנוח. אפשר גם במקביל לקורס כמובן, כשבאים לתרגל לבד למשל. כל שתי בריכות, נאמר, להקדיש דקה למשחקים כאלה. לאט לאט אבל בהתמדה המצב ישתפר.

להיות רפוי

גם זה דורש תרגול והתמדה, להיות רפוי זה לא רק סיסמא ואין הכוונה רק בשחייה עצמה אלא גם בתהליך הלימוד. לטעמי, אחד הגורמים המרכזיים שיכולים להפריע בלימוד שחייה כמבוגר זה הלחץ. כל השרירים מכווצים ודרוכים, הנשימה לא סדירה, הדופק קופץ. ככה קשה ללמוד, לתרגל ולהטמיע תנועות חדשות. כל תרגול שעושים כדי לשפר את ההרגשה במים, חשוב לנסות ולעשות ר פ ו י ם. ברור שבפעם הראשונה זה לא בהכרח רפוי, אבל בפעם השניה (או העשירית) זה כבר ישתפר. כשמרגישים ממש אחלה, ממשיכים לתרגיל נוסף. זה נכון מהתרגיל הכי אווילי ועד ללימוד השחייה ממש.

מקווה שעזרתי,

עפר