נושא:

אימון מדריכים

גדי כץ
פורסם ביום שישי, 13/3/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

אידיוט
אני פשוט אידיוט. אין לי מילה אחרת. ביום שני היה לנו אימון מדריכים. בסופשבוע שלפניו חזרתי בדחילו וברחימו לשחות אחרי דלקת ריאות מכובדת. ביום שני החלטתי שאני רוצה להתאמן אבל ב- Easy. הפוסט הזה מסביר למה הכותרת נכונה…

לוח וגיר
לפני כל אימון מדריכים, כמו בכל אימון של קבוצות המאסטרס שלנו, המאמן כותב את האימון על לוח מחיק. על הלוח היו כתובים שני אימונים. הראשון אימון 'רגיל' והשני עבור אלה מאיתנו שהולכים להתחרות במשחה נדב למרחק של 6 ק"מ. האימון הספציפי הזה היה מורכב כך:
300 חימום (150 עם כפפות FistGloves ו- 150 בלי)
2*1,000 בקצב של 1.20 TT
5*200 בקצב של 1.00-1.10 TT
200 שחרור
הרעיון של הסטים הארוכים של ה- 1,000 מטרים הוא להסתגל לקצב איטי יחסית שמתאים לשחייה של 6 ק"מ – בסביבות ה- 1.20 (למרות שאני מתכנן לשחות את המשחה הזה בקצב גבוה יותר של 1.05-1.15). נשמע לי מתאים לשחות בקצב איטי ולנסות ולראות אם אני מתחיל להתאושש ויכול לחזור להתאמן.

הנה דוגמה לאימון מדריכים מצולם:

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

אמרתי לך
"אל תתפרע – תחזור לאט, אתה על אנטיביוטיקה עדיין", יון דאג להזכיר לי לפני האימון. כנראה שהבין עם מי יש לו עסק. אבי, מודי ויורם התריעו גם הם. "ברור" אמרתי. מאמין לכל מילה שיוצאת לי מהפה.

אגו
אבי, וובה וגידי שחו את האימון הארוך. נכנסתי למים למרות שעדיין יש לי כאבים בריאה הימנית. מעין דקירה חדה כשאני נושם נשימות עמוק. בחרתי לשחות אחרון בטור, מקפיד שלא לעשות Drafting על גידי. בבריכות הראשונות אני מופתע שאני יכול לשמור על 14 ו- 15 תנועות לבריכה בלי מאמץ ניכר. מרוצה מעצמי המשכתי וראיתי שאני מתקרב לרגליים של גידי. בפרנציפ, אף פעם אין לי עניין לעשות Drafting על מישהו שכן זה מפחית את המאמץ ב- 20% לפחות ולכן האימון לא אפקטיבי ולא ניתן 'ללמוד' ממנו משהו. עברתי למסלול שליד ושחיתי במקביל לאבי שהוביל את הטור. אחרי 300-400 מטרים הרגשתי טוב אבל עליתי ל- 16 תנועות לבריכה והתייצבתי על מספר התנועות הזה (לפני המחלה יכולתי להחזיק את כל הסט ב- 15 תנועות לבריכה).
סיימתי את ה- 1,000 יחד עם אבי בזמן של 17 דקות. "לא רע" ציינתי לעצמי שכן 'שרפתי' כ- 20 שניות במעבר מסלולים באמצע הסט. 16:40 בקצב העברת ידיים איטי זה זמן לא רע. אם הייתי שוחה את זה בקצב של 1.00 התוצאה הייתה מהירה יותר.
בחרתי לצאת לסט נוסף של 1,000. האגו, האופי, הזיכרון הגרוע שלי (שוכח שאני לא בן 20). אלוהים יודע מה אבל בחרתי להמשיך. דביל.

לדעת להקשיב לגוף
זהו שאני לא ניחן ביכולת הזו. מוגבלות מחשבתית. וגם נפלתי למלכודת האגו… כל האימון הזה, באינטנסיביות הזו, היה טעות אחת גדולה. הייתי צריך לשחות סטים קצרים, בעצימות נמוכה ולפרגן לעצמי אימון קל. הייתי צריך להיות קשוב יותר לגוף שלי. כל ההצהרות האלו טובות 'על הנייר'. לצערי.

במקום זה יצאתי לסט נוסף שהתעקשתי לסיים ב- 17 דקות – כמו הסט הקודם. סיימתי והרגשתי שהריאות שלי כואבות. הייתי מפורק. בנוסף, היה לי קר. "או או – זה לא סימן טוב " ציינתי לעצמי. למותר לציין שלא המשכתי את האימון. כדי לצאת מהמים הייתי חייב לטפס בסולם. פשוט לא יכולתי להרים את עצמי מהקיר. זה לא קרה לי מעולם. אידיוט.

לא מאיימים על יונה בנער
יצאתי מהמים רועד ומיהרתי לכיוון המקלחות. הייתי חייב מקלחת חמה. בדרכי למקלחת, כמובן שאיימתי על מור ישראלי, שהעבירה את האימון, בתביעה. בתמורה היא חייכה חיוך רחב ואמרה "תנוח, תנוח". ככה זה כשאין לך כדורים באקדח – האיומים שלך לא בדיוק מטילים מורא על מישהו. החוויה הזו עלתה לי באפס אימונים בהמשך השבוע. למדתי את הלקח. בעצם לא. אידיוט נשאר אידיוט 🙂