מים פתוחים ושחיות נשמה

פורסם ביום ראשון, 8/8/10
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

יינג ויאנג

אין טוב בלי רע. מסתבר. דווקא בקיץ הים בדרך כלל לא מסביר פנים. גועש, עצבני ועכור או כמו שמישהו אמר לי לא מזמן: 'ספורטיבי'. השנה במיוחד הוא לא הסביר פנים לאורך רוב חודש יולי (ביוני צ'ופרנו במדוזות). היו מעט מאוד ימים שהיה אפשר לשחות בכיף. ברוב הימים היו זרמים חזקים וברבורים (גלי עומק עם אדוות לבנות) בעומק. ענין של מזל. בשנה שעברה הים היה גלי יותר אבל אחרי קו השבירה של הגלים אפשר היה לשחות בלי בעיה.

מים גנובים ימתקו

מצד שני, בלילות הקיץ, הים רגוע וכשיש ירח אפשר לגנוב שחייה לילית במקביל לחוף. אלו הזדמנויות שקורות פעמים בודדות במהלך הקיץ. כנראה שככה זה – הטוב מאוד בא במנות קטנות ובתדירות נמוכה. גם הרע מאוד…יינג ויאנג.
כאוהב קיץ מושבע, אני לומד לאט לאט להעריך את הים בחורף, כשמד הטמפרטורות יורד אל מתחת ל- 20. את הפלטה הצלולה, האוויר הנקי והשמים התכולים.

חוף הצוק

חוף נהדר. נקי, טבעי, קרוב וקל לגישה. אבל איך לומר בעדינות… הוא יצא לי מהאף. שחיתי, בלי להגזים, מאות קילומטרים אל ומהמרינה. אפשר לומר שאני מכיר כמעט כל בלטה במגרש הכדורגל הענק הזה. יודע איפה יש ריף, איפה זרמים, מתי כדאי לשחות למטה (קרוב לחוף) או למעלה. כמה שחיתי, כמה עוד נשאר, איך נראית האנטנה הסלולרית ביום שמש וביום מעונן ואיזה סלעים על שובר המרינה הכי טובים לישיבה ובהיה.
בשלב מסוים הוא התחיל לשעמם.

חוף תל ברוך

בחודש האחרון שיפרתי עמדות. גיליתי חוף מקסים.
בתמונות המסעדה ומבט לכיוון דרום כשברקע שובר הגלים הגדול של המעגנה.

– חוף חתיך;
– חונים הכי קרוב למים שאפשר;
– החוף ריק – אין כמעט אנשים;
– נקי מאוד;
– שירותים ומקלחות נקיים;
– הבית קפה מדהים! ריק מאנשים, קרוב למים, כיסאות נוחים, צל, ספות ענק וצוות מסביר פנים אך מנומנם.
– המצילים 'נותנים כבוד' לשחיינים.
ויש גם את הדובדבן… מסלולי השחייה.

שתי אופציות

לשחות צפונה, לעבור את הבסיס הצבאי ולהגיע לחוף הצוק בשחייה (2.5 ק"מ כל צד). אין כמעט ריף, המים צלולים מאוד, החול כמעט לבן והצוק מימין קרוב ומאפשר ניווט כמעט עם כל נשימה. בדר"כ הדרך צפונה קלה והזרם מטיס קדימה. הדרך חזרה קשה ומאתגרת. הניווט קשה יחסית.

לשחות דרומה אל המעגנה של חברת החשמל. ריף ענק ופראי, מים צלולים, הרבה מאוד דגים על הריף. עולם שלם מתקיים למטה והוא מרתק. הדרך מגניבה ומעניינת והניווט לכיוון שובר הגלים הענק של המעגנה קל יחסית. טיפוס זהיר על סלעי המעגנה ואפשר לראות את כל רצועת החוף עד להרצליה. מהצד השני – המעגנה הענקית. שקטה כמו אגם בתמונות. הסלעים מגינים גם מפני רוח כך שהמים מתנהגים כמו בבריכה שאף אחד עוד לא קפץ אליה. הדרך חזרה היא הבונוס: הזרם דוחף מאחור וכל מה שנשאר זה לבהות בריף חולף במהירות מתחת. תענוגי תענוגות…

יום רביעי

ים לא פשוט. ב- 6 בבוקר, במצלמות החוף, הוא נראה הרבה יותר טוב. אבישי, עוזי ואני נכנסים וחותכים לעומק. ים ברבורים. הזרם נגדנו ואני שוחה עם המשקפת החלופית שמסדרת לי מים בעין ימין כל הדרך. המים חצי עכורים והים ספורטיבי.
38 דקות הלוך, 15 דקות של בדיחות, זיוני מוח, טיפוס ותצפות מהסלעים. 29 דקות חזור. זרם חזק. סה"כ 1:24 שעות של כיף.
ארוחה מלאה בסיום ופינוי רפוי בשעה לא חוקית בעליל.
קבלו:

אפשר לראות ספליטים, את תצלום האוויר של המסלול וכמובן את הריף ומסלול ההמראה של שדה דב (בחרו באופציית Satellite) וכאן את המסלול במסך גדול.

יום חמישי

ים מעולה. טוב נו, לא מושלם כמו בחורף אבל אחרי הבצורת הארוכה אני לא מפנה עורף למתנות. אין לי פרטנרים ואני מגיע לחוף ופוגש את אלירן במקרה. הוא לא תכנן לשחות אבל הצצה על הים ועליי בבגד ים משכנעת אותו. המים צלולים יחסית ליום הקודם, הראות נהדרת ואני עוקף את קו השבירה של הגלים שככה פתאום באמצע המסלול עובר עמוק משמעותית. אלירן נאלץ להסתובב ואני ממשיך עד למעגנה. המים חמים אבל אני כבר רואה שבסתיו אני הולך לתפוס קצת שמש על הסלעים בהפסקות ארוכות…
לא יכולתי להפסיק לשחות אז הקפתי את השובר מהצד הדרומי וסגרתי כ- 3.5 ק"מ.
קבלו:

מסלול במסך גדול (לחצו על Play)
ספליטים

שחיות נשמה

יש ריצות נשמה (כפי שמור שלזינגר קוראת להן) ויש שחיות נשמה. שחייה שכולה טבע. לזרום עם הים, הגלים, הזרמים, העננים והשמש. לא להעלות דופק– רק לשחות. ככה חופשי. For the fun of it כמו שאומרים…

מעגנת חברת חשמל מהחוף