נושא:

סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 3: הכנות

גדי כץ
פורסם ביום ראשון, 27/6/10
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 1: קיצור תולדות הזמן
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 2: אחרית דבר
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 4: ספירה לאחור
סיכום טוטאל בלאק ג'ק פרק 5: היום הארוך ביותר

הצליחה הראשונה
אנחנו צלחנו צליחת היי-טק. סירות מנוע, סטיקלייטים, קיאקים, איזוטוני, ג'לים, ברים, קרם הגנה ועוד. ב- 28.10.44 ליצחק יחזקאל כל אלו לא היו. אז כדי לקבל קצת פרספקטיבה, מומלץ לקרוא את
סיפור הצליחה הראשון.

הגדרת המשימה
צליחות לאורך היו. בודדים, זוגות וקבוצות. למען מטרות שונות וגם סתם כי הכינרת שם. המשימה וההישג שלנו ייחודיים בשני היבטים:
– רמת השחיינים. בבלאק ג'ק צלחו גם שחייני פנאי, איטיים יחסית, עם מעט ניסיון במים פתוחים או מרחקים ארוכים;
– מספר האנשים. 31 צולחים! כזה דבר לא היה. אפילו לא קרוב.
הגדרת המשימה של כולנו הייתה שכולם יסיימו. זה ההישג הכי גדול! להוכיח שגם אנשים פשוטים, אנשים מן הישוב, יכולים. למן הרגע שהאתגר הוגדר כך, נעלמה התחרותיות האישית והשחיינים פעלו במוד חשיבה אחר: מאירוע סוליסטי, איש איש לעצמו במלחמה מול שדיו, למאמץ קבוצתי לסיים כולם. זה גם שינה את אופי האירוע ורק לטובה!

הפעם הראשונה
אין כמו הפעם הראשונה: הפעם הראשונה שהתנשקת, שרכבת, ששחית, שגלשת, שכתבת, שקראת, שהתאהבת, שהרווחת כסף, שעשית אהבה…
31 אישה ואיש 'שחו' בשביל לא סלול, קרקע לא חרושה. לחצות את הכינרת לאורך בקבוצה כזו גדולה יש בזה משהו מאוד ראשוני. אני חושב שזו גם הסיבה לתחושת ההישג של כל הצולחים ובעיקר לתגובות שכל אחד מאיתנו מקבל מהמעגל שלו.

ירושלים של מטה
גם הפעם יצא לי לעבור את החוויה הזו בשני כובעים: כובע היזם-מפיק וכובע השחיין. לא כי אני אוהב להפיק וליזום. אני לא. כי אין אף אחד אחר. אני מניח שיש לכם מושג כמה זמן צריך להשקיע כדי לגרום לאירוע כזה לקרות. לא מעט. תיק פלילי.
אז יצא לי לחוות את כל המאחורי הקלעים של הבלאק ג'ק. ירושלים של מטה. של מעלה עדיף בהרבה… ההכנות וההפקה היו מורטי עצבים ומתישים. במובן מסוים, הקשיים וההכנות הם המרכיב העיקרי בסיפור האמיתי של הבלאק ג'ק. וזו בדיוק הסיבה שאתם קוראים טקסט על הכנות ולא על שחייה.

שלושה שבועות לבלאק ג'ק
מיד כשתל אביב טוטאל מסתיים אני מתחיל לרדוף אחרי הלו"ז והזמן. מאות מחשבות שחולפות בראשי הופכות אחרי עשרות שעות עבודה וחשיבה למסמכים מסודרים: לוחות זמנים, תדריכים, תקציבים, פרזנטציות, אישורים, טפסי הרשמה ורשימת משימות יומית עד לבלאק ג'ק. טונות של עבודה.
ב- 02.06 אני מוציא מייל ראשוני לכל אלו שהביעו עניין להשתתף בפרויקט. המייל מכיל פרטים כגון איך נרשמים, אלו אישורים צריך כדי להשתתף, לוחות זמנים, מידע בסיסי על תזונה והפסקות והערכה משוערת של עלות.

שבועיים לבלאק ג'ק
ב- 10.06 אני משגר מייל נוסף שמכיל מסמך תזונה מפורט שליאור זך מאור הכין, פרטים על תדריך וסימולציית שחייה בחושך, רשימת משתתפים כמעט סופית (28) ועוד.

יום שני השחור
14.06. בדיוק שבוע לפני הבלאק ג'ק עמי גינזבורג ואני נוסעים לכינרת כדי לסגור פרטים ומנהלות אחרונים וכדי שלעמי יהיו חומרים לכתבה שהוא הולך לכתוב וגם כדי לתת אימון קטן בכינרת.
ב- 16:00, אחרי 02:40 ברוטו, 7.1 ק"מ שחייה, מוזלי בתחנת דלק, בקבוק דיאט ונסיעה קצרה, אנחנו יושבים מול מי שהיה אמור לדאוג לסירות המנוע, הקיאקים והאישורים – מנחם לב שמספר לנו שיש בעיה קשה. אין אישור משטרה לסיפור. בלי אישור משטרה אין משחה. "אם תשחו ביום – לא תהיה בעיה לקבל אישור. הבעיה היא השחייה בלילה". אחרי כמה דקות שיחה מצטרף גבר צעיר ששמו ליאור אליהו. מנחם מציע שליאור ידאג לנושא תפעול סירות המנוע המלוות. מאוחר יותר מתברר שליאור הוא אחד האנשים האיכותיים בסביבה. מכל הבחינות.
ניר קפון, ראש ענף שיטור ימי ואני מחליפים 'רעיונות' למשך כמה דקות בטלפון.
אין ברירה. צריך להגיש בקשה רשמית במשטרת טבריה ולקוות לטוב. תוך כדי אני שומע תנאים שונים שנזרקים לחלל האוויר כמו שוטרים בשכר, ביטוח האירוע, פרמדיקים, מצילים ועוד. אני קובע עם ליאור שהוא מגיש את הבקשה במשטרת טבריה בשמי על הבוקר.
בדרך חזרה לת"א עמי נוהג ואני מתחיל להתקשר. לחפש איזה חוט צריך למשוך כדי לגרום לאישור כזה להינתן לפני ה- "14 יום המתבקשים". שנינו שותקים ואני מבקש מעמי עזרה בחיבור מייל העדכון שאני הולך לשלוח לכל המשתתפים מיד כשנגיע לת"א.

לרדת מענין הלילה
במהלך הנסיעה לת"א, ליאור אליהו מסמס לי:
"הובהר לי כרגע שלאירוע יהיה חייב להיות ביטוח אירוע, נראה לי שהעניין מתחיל להסתבך יותר ויותר תנסה לרדת מעניין הלילה, אני מחר בבוקר במשטרה אברר יותר פרטים".
אני עונה:
"אם אין לילה זה סוגר את הסיפור. חברות ביטוח לא ששות לבטח כזה משחה. אל תרים ידיים! תעדכן אותי מחר אחרי המשטרה. נקווה לטוב, גדי".
גידיש שולח מייל שהוא לא מקנא בי. גם אני לא מקנא בי…

אפשרויות
אני כותב מייל לכל החבורה. מעריך את הסיכויים ב- 50% אבל עמוק בפנים יודע שהם נמוכים יותר. מדגיש את העובדה שאין שום דילמה – שיש שתי אפשרויות בלבד:
– או שכולנו צולחים: זה מחייב זינוק ושחייה בלילה מכיוון שמשטר הרוחות משתנה בצהרים ורוח מערבית שנכנסת ב- 13 עשויה להעלות גלים שיגרמו לפרישה.
– או שאף אחד לא צולח.
האפשרות השלישית שפסלתי זה שהקבוצה המהירה תצא עם אור ראשון ותגיע בפחות מ- 8 שעות וכך הסיכוי להיתפס ע"י המערבית קלוש.
החלטנו להמשיך כרגיל ולקיים את הסימולציית שחייה בחושך והתדריך למחרת ב- 19:30.

חוטים, סימולציה ותדריך
15.06, יום שלישי. האנשים הנכונים משכו בחוטים הנכונים. אני מקווה.
באימון הלילה יש המון מדוזות אבל הסימולציה עובדת טוב. חלק מהמשתתפים לא יכלו להגיע ואנחנו רק 25. מור, אבישי ועוזי חסרים לי מאוד. מבחינתי מור שוחה ובתדריך אני שולח לה תפילות מכולנו. מסביר איך כל האירוע הזה אמור לעבוד: מההתחלה ועד הסוף.
ליאור זך מאור נותן תדריך מפורט והסבר על החלק התזונתי ואנחנו מתפזרים. יש לנו קבוצה טובה ואין אף 'בעייתי'. סימן טוב.

יום חמישי 17.06
אישור חתום של שלטונות הנמל נוחת בפקס של משרדי. ערב לפני, השיחה של מנהל הנמל ושלי עלתה לטונים גבוהים. ליאור אליהו מלך. גם החוטים.
ליאור מבשר לי שהוא סגר את נושא הפרמדיק ומציל ים על כל סירה. ליאור סידר תוך כמה שעות.
המשטרה נותנת אישור לא פורמלי אבל מספיק כדי שסיכויינו יעלו ל- 80%.
עוד 3 שחיינים מאשרים השתתפות באופן סופי. אנחנו 31.
בערב אני מקבל עוד שיחה מליאור. אין לנו קיאקיסטים. זה שהתחייב שיהיו לא עומד בתקציב ובהבטחות.

סופשבוע 18-19.06
מור שלזינגר מאשרת באופן סופי שהיא משתתפת ואני מבסוט.
ליאור מספר לי שלא רק שהמשטרה אישרה, הם ילוו את הקבוצה הראשונה כמה שעות חושך בסירתם. הוא מצא גם 6 קיאקיסטים. מלך!!!
אין כמעט מכשולים יותר – אנחנו הולכים לעשות את זה.
אין עליי הרבה שעות שינה. בשבת קמתי ב- 06:00 ובצהריים חטפתי שעת שינה. בלילה כבר קשה לי להירדם. מחר זה קורה.