ביום שישי אחד בחודש יוני מתקשרת אליי אישה בשם מיכל. אני עמוס כרגיל. בלחץ היסטרי. משהו בקול שלה נשמע אמיתי. לא מהסוג שמבלבלת את המוח סתם. מיכל מספרת את הסיפור שלה ואני מתחיל להבין וכמו שאומרים – מתחיל לחפור לה בראש (במובן החיובי). היא כבר שבעה מספיק מירורים ממורים לשחייה ואני נאלץ להצטדק ולהסביר לה שאצלנו זה אחרת. שכנעתי אותה. שרלטן בדם… ממש לפני שאנחנו מסיימים את השיחה אני משביע אותה: תשמרי אותי בתמונה. אני מבקש דיווח מתמיד. מיכל מבטיחה ומקיימת. לאורך השבועות שחולפים היא דואגת לסמס לי איך היה השיעור, שמחה, מרוצה מעידן פרידר המדריך ומתפעלת/לא מאמינה שהיא מצליחה ובעיקר: מאושרת. מיכל וגם אני לא מתבלבלים – הדרך של מיכל עדיין ארוכה אבל כיף להיות עד לתהליך שבו אדם הופך לדג :-). עוברים חודשיים. ביום שישי לפני שבועיים אני מקבל SMS ממיכל:
"גדי היקר בוקר טוב. הבוקר שחיתי לראשונה כמה בריכות מלאות. תחושה מדהימה… שבת נפלאה. מיכל."
בלי להסס אני מבקש ממיכל לכתוב 'מאמרון'. מיכל מסכימה. השבוע היא שלחה המאמר. אני קורא ומסמיק. הנה מה שיצא:
הסיפור של מיכל
הסיפור שלי מתחיל לפני 33 שנים בירושלים, או נכון יותר- במבשרת ציון. שם גדלתי.
אומרים שירושלמים לא יודעים לשחות. אולי זה תירוץ ואולי לא, אבל אני לא ידעתי לשחות עד גיל 32.
לא יודעת לשחות- מילא. לא מסוגלת לשהות במים שמאיימים לעלות על 165 הסנטימטרים שלי.
פציעה בגב הביאה אותי לחשוב שהגיע הזמן, אם הרופאים אומרים שזה חשוב, אז כדאי לנסות.
כך הגעתי למורה לשחייה, עם חריצות גדולה, התמדה והשקעה כספית התחלתי את אחד הפרויקטים של חיי- להיכנס למים.
עם מורה שהשקיע בי רבות, התחלתי לראות אור בקצה המנהרה.
אושרי היה גדול- סוף סוף אני בטוחה במים, יודעת לשחות חזה, קצת חתירה, אך לא מצליחה לסיים חצי בריכה מבלי להיחנק ללא אויר.
כך הגעתי ל- TI. חבר ששמע על השיטה המליץ לי לנסות.
אחרי שיחה עם גדי, שמסתבר שהוא לא רק שחיין מדהים אלא גם אדם מדהים, החלטתי להתחיל. היה כל כך חשוב לו שאצליח ושאיהנה גם אני מהשיטה, ועל כך תודתי הגדולה.
מזה תקופה, אני לומדת עם עידן המופלא והסובלני, אשר קופץ בהתרגשות במים עם כל ביצוע מוצלח שלי.
את הכוחות והאנרגיות שהשקעתי בתחילה בכדי להיאבק במים, עזר לי עידן להמיר בהרפיה ובזרימה. מדהים לחשוב כמה ההרפיה הזו מקדמת יותר ממאבק, ממש כמו בחיים.
זה בטח נשמע מצחיק למי ששוחה מילדות, אבל עבורי, לשחות בריכות שלמות זה הישג אדיר.
יש עוד דרך מאוד ארוכה לפניי עד שאשחה ממש טוב, אך חמושה בעידן ובמוטיבציה, אני יודעת שזה הולך ומתקרב.
התחושה נפלאה, השחייה עושה פלאים לגוף והגב רגוע…
כרטיסים ללונדון 2012 אין צורך לקנות, אבל גם הבריכה ברמת אפעל מספיקה לי.
תודה גדולה,