הבוקר של יום רביעי שעבר היה מעונן. עמי הצטרף בפעם הראשונה אל אבישי ואליי ולהבדיל מיריב שזכה לקבלת פנים צוננת מחוף הצוק, הים היה פלטה ועמי יכול היה להינות מים מושלם. כנראה שיש משהו במונח 'השקט שלפני הסערה'. שחינו עד למרינה ובחזרה, המים היו קרים אבל נסבלים והשמש שהתחבאה מאחורי עננים סמיכים הייתה חסרה מאוד. זה מרגיש אחרת כשהשמש מחממת את הגב תוך כדי שחייה והיא תורמת משמעותית לראות במים. התרומה העיקרית היא לקפה של אחרי השחייה – אין כמו להתחרדן בשמש ביום חורף. בקיצור, השמש הייתה חסרה…
כמה שעות אחרי שחיית הבוקר שלנו מזג האוויר התהפך לגמרי. בלילה דני רופ בטלוויזיה מתלהב ומספר על גלים של 5 מטרים, על ימים של חג לגולשים ועל מערכת ממושכת. מניאק. אני יושב מול הטלוויזיה כשבחוץ גשם אימים ושוקל ברצינות לבכות. באסה. אני גם יודע שכמויות כאלו של גשם יעכירו את מי הים גם בימים של אחרי הסערה. ולא רק זה: מים קרים נשפכים לים והטמפרטורה של המים תיתן קפיצה משמעותית למטה. לטבע חיים משלו…
לכל שבת יש מוצאי שבת
את זה גם הגולשים יודעים. בשבת הסערה כבר הייתה מאחורנו אבל ראשון היה עדיין גלי והמים ממש חומים. התחזית מדברת על גלים נמוכים, שני בבוקר חם ושני בלילה גשום. יש! נפתח חלון הזדמנויות לשחייה בים פלטה ביום שני. ככה זה שהחיים שלך מתנהלים לפי ימי הגשם והרוח, המערכת הקרובה וזו שלאחריה, תחזית מזג האוויר היא התכנית האהובה עליך והמחשב נכנס לאתרי מזג אוויר שונים בלי להקיש על העכבר. באופן עצמוני…
ואלוהים ברא את ה- SMS
בראשון בערב אני מסמס לאבישי, חגית, עומר, שלמה, דני, יריב, עמי ועידן. "ב- 06:20 אני בודק במצלמות החוף ומסמס עד 06:30 אם יש שינוי בתכניות". על הבוקר אני ניגש למחשב בחשש ומתפלל. תפילותיי נענו: הים פלטה! אני מסמס: "בוקר טוב לכולם! ים מדהים! 08:10 בצוק".
היום הקצר ביותר
בדרך לחוף אני למד מהרדיו שה- 21.12.09 הוא יום תחילת החורף ושזה גם היום הקצר ביותר והלילה הארוך ביותר. נשמע כמו שם של סרט ומוסיף חגיגיות לשחיית הבוקר. אין תאריכים קדושים אני מזכיר לעצמי ומחייך לבלונדינית מצודדת בג'יפ חדיש בפקק של צומת גלילות. היא מביטה בי ומתעלמת משל הייתי שקוף. סנובית. אנטיפטית. צפונית. אני מסנן בלי להזיז את השפתיים.
אני יורד לחוף. לחנן יש פגישה בהרצליה והוא מגיע רק 'להגיד שלום'. שלמה כבר על החוף בבגד-ים, יריב, עמי ואבישי מצטרפים וחגית מאחרת אבל אנחנו סולחים. רגע לפני הכניסה למים אני רואה מישהו יוצא מהים ממש מולנו. עומר מגיע כולו חיוכים (בתמונה). ניכר שהקור ממש לא משפיע עליו. יום לפני זה, למרות שלא היו תנאי שחייה, עומר נכנס ל- 20 דקות רפויות למים כדי שלא לאבד את 'ההתאקלמות'. לשהות 20 דקות בלי לשחות במים בטמפרטורה של 20 מעלות זה תענוג מאוד מפוקפק. עומר יוצא מהמים כאילו שאנחנו באוגוסט. אז למה אני רועד כשאני יוצא???
אנחנו נכנסים למים. האמת: לא ממש קר ובהחלט נסבל. אני מתחיל להתאקלם לטמפרטורות שבספטמבר נשמעו לי דמיוניות. בתמונה: טמפרטורת המים שנמדדה במצוף הימי של אשדוד מראה על 19.8 מעלות בשעה 09:00 בבוקר. תענוגי תענוגות…
השחייה
המים עכורים והשמש בוחרת להסתתר מידי פעם מאחורי העננים מה שמונע כמעט לחלוטין לראות את הקרקעית. כיוונתי את הטמפו טריינר על 1.25 והתחלתי לחתור. עמי ושלמה לידי. מבט חטוף לאחור ואני רואה את הטריו השני קצת עמוק יותר… הים פלטה, אין מדוזות וסוכת המציל הראשונה שמבשרת שגמאנו כמעט שני שליש מהדרך מגיעה מהר מאוד. אני מגביר את הקצב ועמי שועט לפני לכיוון המרינה. הניווט קשה כי לא רואים את הקרקעית אבל האנטנה הסלולרית מקלה מאוד על הניווט. מנוחה קצרה על הסלעים של המרינה. 'הג'קוזי' כפי ששלמה קורא להם ואנחנו בדרך חזרה. הזמן טס, אני מגביר את הקצב כל 300 תנועות ומסיים בקצב של 1.03 בדיוק מול המקלחת.
דני רופ
המים במקלחת קפואים ואני רץ לכיוון המגבת כדי להתייבש ולהתלבש הכי מהר שאני רק יכול. כבר מאוחר אבל לא מוותרים על הקפה של אחרי. כמה שאלות מצד יושבי בית הקפה שעל החול לגבי טמפרטורת המים ואני נאלץ להיפרד מהחבורה בשמש. התחזית להמשך השבוע: עליה הדרגתית בטמפרטורות. במילים פשוטות: יש סיכוי טוב לשחיית בוקר גם ברביעי או בחמישי. אני מתפלל שדני רופ לא ישנה את דעתו והמפה הסינופטית תאיר לנו פנים.
שלמה אומר
שלמה, היחיד ביננו שיש לו ניסיון בשחייה במים פתוחים בטמפרטורה של 16 מעלות לאורך שעות, אומר שההתאקלמות הכי טובה היא לנוח כמה דקות, לשתות משקה חם ולהיכנס שוב למים. בנסיעה מהים אני שואל את עצמי האם הייתי יכול להיכנס לעוד 3.5 ק"מ ועונה, עם יד על הלב, שכן. בלי הרבה בעיות.
