תובנות של תלמיד… לשחייה: לשחות עם שתי ידיים זה לחלשים

גדי כץ
פורסם ביום חמישי, 16/12/10
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

injury

מאת: עפר, תלמיד TI, דצמבר 2010

עם הספורט באות הפציעות, זה הסידור בדרך כלל. מי יותר, מי פחות, מי כמעט ולא אבל נפצעים. בדיוק שהייתה לי איזו פריצת דרך, יום אחרי השיעור החודשי עם גדי ושות', דפקתי את הכתף. לא יכולתי לשחות חודשיים. הרווחתי כמה תובנות במהלך החודשיים אבל המבחן המעניין מבחינתי היה לראות אם אחרי חודשיים בלי שחייה יהיה לי חשק לחזור. הרי לא שחיתי כלל עד לפני אי אלו חודשים, ותהיתי אם החיידק יעזוב אותי או לא…
אני מאמין שצריך לעשות רק ספורט שאוהבים. לאורך זמן, אם אתה מנסה לעסוק בפעילות שאתה לא אוהב, זה לא מחזיק מים. אז מסתבר שחיידק השחייה עדיין פה, ואני חוזר לאיטי לכושר ולטכניקה של לפני ההפסקה הכפויה… ונהנה מכל רגע.

כמה תובנות:

מניעה

יש סוגי ספורט שיותר מועדים לפציעות ויש שפחות. המשותף לכל סוגי הספורט הוא שיש מה לעשות כדי למנוע פציעות. כמו כל אימון, חימום הכרחי גם בשחייה, אין מנוס אלא להתחיל לאט. טרי מציין בבלוג שלו שב- TI החימום פשוט "קורה". דבר נוסף שרלוונטי לשחייה הוא חיזוק נקודות תורפה כחלק משגרת האימונים. הכתף היא אולי הכי חשופה לפגיעות בשחייה בסגנון חופשי, אז אין סיבה לא לתחזק אותה יותר מאת שאר הגוף ולהכין אות הכתפיים למעמסה. הנה המלצות קונקרטיות. נקודה נוספת שקשורה למניעה היא המנעות מעומס יתר. זה הגדרה קצת חמקמקה למי שהוא לא מקצוען אבל בגדול, פשוט לא לדחוף את הגוף יתר על המידה. כדאי גם להקפיד על איזשהו סרגל מאמצים. בלי להכנס לחישובים ולדיונים מעמיקים, נתקלתי בהמלצה (נדמה לי של גדי) לא להעלות את המרחק השבועי ביותר מ- 10% בשבוע. לטעמי זה כלל אצבע שקל לאמוד על פיו את סרגל המאמצים.

מילה על הטיפול – אם כבר נפצעים

פציעות כתף יכולות להיות מנדנדות. כל מיני דלקות שלא עוזבות וכאבים שחוזרים לבקר. לא להיות גיבורים! ללכת לרופא שמבין ברפואת ספורט, ויותר מסובך מזה: לעשות כדבריו… לא לקצר ולא לעגל פינות. חזרת לשחות שבוע מוקדם מידי, יכול להיות שדחית את ההחלמה המלאה בחודש. חבל.

מה עושים במים בזמן ההחלמה?

תלוי בסוג הפציעה וחומרתה, כמובן, אבל לרוב אין בעיה לעשות סקייט על אחד הצדדים. עשיתי סקייט אחרי סקייט והופתעתי לגלות כמה זה לא הולך לי קל וכמה זה עוזר לחדד כל מיני ענייני ציפה, שיווי משקל וכאלה.
עוד דבר שכדאי לנסות זה לשחות עם יד אחת. תרגיל מחשבתי מעניין ומאתגר. גם בשחייה עם יד אחת, אגב, אפשר ללכת באותם שלבים של לימוד שחייה: קודם לאט לאט, בלי להעלות דופק, עם אותם דגשים מוכרים של להמתח, פס רכבת, איזון, נשימה וכו. בשלב הבא, אחרי שזה יושב, אפשר להגביר את הקצב. אם יש לך כושר גופני טוב, אפשר להשלים בכבוד גם קילומטר וחצי במים פתוחים. קחו את הבחור הזה כדוגמא.

זהו, ואל תקחו כמובן מאליו שתי ידיים בריאות ומתפקדות!

ועוד משהו, בלי קשר

כשהתחלתי את הקורס הבסיסי, במרץ 2010 לא ידעתי לשחות, אבל ממש. פחדתי מהעמוקים. התחלתי את הקורס הבסיסי עם הרבה חששות. למעשה שקלתי לא להכנס למים כשגיליתי שהבריכה בקאנטרי כולה עמוקה…
במהלך הקורס (וגם לפניו) התוודעתי לבלוג של גדי, לפורום ולשאר התעבורה ברשת. היתה חסרה לי התמונה הגדולה עבור תלמיד מתחיל. תשובות לשאלות כמו: תוך כמה זמן אני אדע לשחות? מה עושים אחרי הקורס הבסיסי? איך לעזאזל אני אשחה קילומטר וחצי בים אם אחרי הקורס אני שוחה בקושי 200 מטר בברכה? איפה אני ואיפה שלושה ימים בשלושה ימים?
על רוב השאלות אין תשובות חד משמעיות אבל עדיין, כשחיין מתחיל (מאוד) חסרה לי נקודת ייחוס. שקוראים את הבלוג, הפורום וספר הפנים, התחושה היא שכולם: א) שחו בילדותם באופן מסודר. ב) שוחים שלוש פעמים בשבוע כבר עשרים שנה. ג) שוחים סביר כבר שנים ורק באו לשנות סגנון. ד)כל התשובות נכונות.
אז מיניתי את עצמי לנקודת ייחוס… אני משתדל לתת איזשהו רפרנס לשחיינים מתחילים. להראות את התמונה מנקודת מבט של מי שעד לא מזמן לא שחה כלל.

עפר