נושא:

דלקת ריאות חמורה

פורסם ביום שישי, 6/3/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל
חוש הומור חולני
הפעם האחרונה שכתבתי הייתה לפני שבועיים. לא בכדי. כשכתבתי שהבראתי באמת הייתי משוכנע שסיימתי עם השפעת שנפלה עליי ואוטוטו אני חוזר לחיי הרגילים. במקרה הזה הגוף שלי הפגין חוש הומור חולני…

ביום שבת ה- 21.02.09 לא היה לי חום. שמח וטוב לב חזרתי ביום ראשון לעבודה. קצת חלושס אבל עבדתי. ביום שני ביליתי חצי יום בבריכה ברמה"ש, ביקרתי את קבוצת המאסטרס, הדרכתי, לימדתי, קשקשתי אבל לא נכנסתי למים. פעמים אחדות במהלך אימון המדריכים הרגשתי צורך לשבת ובכלל הרגשת נמנום מרגיעה אפפה אותי. היא המשיכה עד הלילה שהיה כמו כל הלילות שלי בשלושת השבועות האחרונים – מיוזע. תרתי משמע. אני קם כמה פעמים בלילה שטוף זיעה קרה. במקרה הזה שטוף זו ההגדרה המדויקת. אני מדבר על כמויות שמרטיבות את כל המצעים. בעשרת הימים האחרונים עברתי למגבות עבות שמוחלפות פעמיים בלילה (אני מבטיח שאין יותר תיאורים 'מגרים' כאלה). בקיצור, הלילות, איך לומר, די סיוטיים אבל לא על זה בחרתי לקטר לכם.

אין כמו לישון על השולחן (מצח על המקלדת)
ביום שלישי שעבר הגעתי למשרד מוקדם מהרגיל. בסביבות 11:00 אני מוצא את עצמי ממש נרדם על השולחן ומרגיש חלש באופן קיצוני. אחרי שהבנאדם הרביעי שראה אותי אמר לי ללכת הבייתה – השתכנעתי. הגעתי הבייתה ונכנסתי למיטה. פצחתי בשינה של הזיות שגורמת לארבע שעות להרגיש כמו ארבע דקות. ב- 16:00 פקחתי חצי עין וראיתי את לובה, המנקה שלנו כבר למעלה מעשור, שוטפת את הרצפה סביב למיטתי ומחייכת חיוך גדול. למעלה מעשר שנים אנחנו עובדים אצלה (אין לי הגדרה יותר מדויקת) וכשאני חושב על זה, מספר הפעמים שראיתי את לובה בכל התקופה הזו הוא לא יותר מחמש. בחודש האחרון ראיתי אותה שלוש פעמים… בכל מקרה, פשוט לא יכולתי לקום מהמיטה כדי להימנע מהמבוכה כשהיא שוטפת את הרצפה סביבי. המשכתי בהזיות. לובה, כנראה שרצתה לשבור את הקרח בדרכה המיוחדת, בשניייה שראתה שפקחתי את עיניי, חייכה עוד אחד מחיוכיה הענקיים ובישרה לי במבטא רוסי כבד: "גדי הצלחת הקטנה של הסיגריות אני שברתי אותה". לובה מדברת בלי סימני פיסוק ואם היא הייתה אומרת את אותו המשפט בשפה שאני לא מכיר, באינטונציה בה היא השתמשה, אפשר היה להבין כאילו היא זכתה בלוטו בפרס הגדול והיא רוצה להתחלק איתי חצי-חצי בפרס. בכל מקרה, המאפרה או 'הצלחת הקטנה של הסיגריות' ממש לא עניינה אותי והחלטתי להשיב לה בדיוק באותה דרך ועניתי לה עם חיוך לא פחות גדול ובאינטונציה זהה: "מעולה פלוס, לובה, כל הכבוד!". חייכתי והתעלפתי לעוד 5 שעות.

גבר בורח מבשורה
בתשע בלילה מירב העירה אותי וירדתי מהמיטה בחוסר חשק. השתעלתי שיעול מפחיד. נואש. בקול רם. נאבק בליחה. המילים 'זה לא עסק' הדהדו לי בין האוזניים. הבנתי שאני חולה מאוד וחייב טיפול דחוף. אחרי 12 ימים, חולה, מותש ומובס הבנתי שאני חייב לראות רופא. למחרת קמתי מוקדם ואחרי 20 דקות על האינטרנט התחלתי להתקשר לכל הרופאים שמקבלים בבוקר ונמצאים ברדיוס של 15 ק"מ מהבית שלי. לא עניינו אותי המרחק או זהות הרופא. החלטתי שאני חייב 'לגמור עם זה'. ב- 07:30 הרופא הראשון שהסתכן וענה הציע שאבוא אליו "עכשיו", 'עלה בגורל'. כעבור שעה קלה אובחנתי: דלקת ריאות חמורה. כדורי אנטיביוטיקה של 500 מ"ג לחמישה ימים העידו שהזנחתי את עצמי מאוד.