W. H. Auden
ללמוד לשחק טניס
התהליך והתובנות של לימוד הטניס דומות מאוד למה שצפוי לעבור כל שחיין שרוצה לשחות נכון ומהר. אהה כן, גם בלי להיפצע. הטקסט מנוסח בלשון זכר ולא בכדי. זה מכוון…
אז אחרי שניסית כמה שבועות ללמד את עצמך לשחק טניס ללא הצלחה, החלטת להתחיל ולקחת כמה שיעורים אצל מורה לטניס. אתה יודע, רק כדי ללמוד את הטכניקה הנכונה. שניים-שלושה שיעורים גג ואתה מתחיל לאיים על פדרר. זה מתחיל בצעדי תינוק: קטנים ומהוססים. המורה מראה לך איך לאחוז במחבט כדי להכות בכדור בתזמון ובמקום הנכונים. המורה מראה לך איך לחבוט חבטה קדמית ולמקסם את הכוח בפרק כף היד שלך. המורה עומדת מולך, באותו הצד של הרשת ומגישה כדורים בדיוק למקום בו נמצא המחבט שלך. אחרי כל חבטה היא מבקשת ממך לומר לה אם חבטת בכדור מוקדם או מאוחר מידי. היא מראה לך איך להזיז את הכתפיים והאגן באופן מתואם עם היד ולפסוע צעד אחד לכיוון הכדור. היא מתקנת ומעודדת אותך כל הזמן. אתה מרגיש מסורבל, מגושם ובעיקר לא מחובר. אתה חייב לחשוב כדי לשמור על כל האיברים מסונכרנים. חשיבה לעולם תמנע תנועה הרמונית, ספונטנית ומלאת חן (Graceful).
אתה מוצא את עצמך חסר מנוחה וסבלנות. הרי קיווית לאמן את הגוף שלך ולהחזיר אותו למימדיו החטובים אבל התרגול הזה בקושי גורם לך להזיע. אתה מת לראות את הכדור נוחת בצד השני של המגרש בתוך השטח הירוק אבל המורה אומרת שאסור לך אפילו לחשוב על זה בשלב בו אתה נמצא. אבל אתה תותח, טיפוס של תוצאות ושורה תחתונה ובניתוח שערכת עם עצמך אחרי כמה שבועות אתה בכלל לא רואה תוצאות – התרגול רק ממשיך וממשיך:
– תחזיק את המחבט נכון;
– דע לתכנן את המפגש בין המחבט בכדור;
– תזיז את הכתפיים, האגן והיד בתיאום;
– צעד לכיוון הכדור לפני החבטה;
נראה שאתה מתקדם לשום מקום.
ואז, אחרי כמה שבועות של תסכול, לימוד ותרגול האור נדלק. המרכיבים השונים של חבטת טניס קדמית (Forehand) מתחילים להתחבר. נראה כאילו השרירים שלך יודעים מה הם צריכים לעשות. אתה לא חייב לחשוב על כל מרכיב קטן. בהכרה ובמודעות שלך יש יותר זמן לראות את הכדור, להתחיל את החבטה נמוך ולסיים גבוה ובעוצמה מסויימת. אתה מרגיש בדחף להכות בכדור בעוצמה, להתחיל לשחק כדי לנצח.
אין סיכוי. עד עכשיו המורה שלך 'האכילה' אותך בכדורים. לא היית צריך לזוז במגרש. עכשיו אתה צריך ללמוד לזוז מצד לצד, קדימה ואחורה, באלכסון ואז להתכונן לחבטה ולחבוט. שוב אתה מרגיש לא מחובר ומגושם. אתה מתבאס שאפילו שכחת חלק ממה שכבר למדת והטמעת. ממש לפני שאתה מרים ידיים ופורש, אתה מפסיק להיות גרוע וגרוע יותר. אבל מצד שני אתה לא הופך לטוב יותר. ימים ושבועות עוברים. אתה נמצא במישור אינסופי.
I feel the need the need for speed
Tom Cruise, Top Gun, the Movie
אתה מגלה שהגעת לטניס לא רק כדי להיכנס לכושר אלא גם כדי להיראות טוב, לשחק עם חברים; לנצח את החברים שלך.
אתה מחליט לקחת את המורה שלך לשיחה. "כמה זמן ייקח לי לשלוט בספורט הזה?" אתה שואל.
המורה מהססת ושואלת: "אתה מתכוון כמה זמן ייקח לך לחבוט חבטה אפקטיבית למקום אליו כיוונת באופן אוטומטי?".
"כן".
היא עוצרת. זו שאלה שמפחידה אותה תמיד. "טוב, עבור מישהו כמוך, שהתחיל ללמוד טניס בתור מבוגר, אם תתאמן 3 פעמים בשבוע, בממוצע זה ייקח לך 5 שנים".
5 שנים? הלב שלך צונח.
"וכמה זמן ייקח לי עד שאוכל לשחק עם חבר ולנצח?". אתה שואל.
"אני מניחה שתוך 6 חודשים. אבל לא כדאי לך להתחיל לשחק כשהמטרה העיקרית והיחידה היא לנצח, עד שתדע לחבוט חבטה קדמית, חבטת גב יד ולהגיש חבטת פתיחה. זה ייקח שנה-שנה וחצי".
המורה ממשיכה להסביר שבטניס לא רק הכדור והמחבט זזים ואתה צריך לשלוט בכל התזוזות אלא שגם אתה זז. בנוסף, בהנחה ואתה לא משחק עם מקצוען שמגיש לך את הכדור בדיוק למקום הנכון, הרבה מאוד מזמן המשחק מתבזבז על איסוף הכדורים. קיר אחורי קרוב יועיל. מכונת כדורים מועילה. אבל לשחק בשביל נקודות, לשחק כדי לנצח חבר, זה בדרך כלל תלוי במי מפספס את הכדור ראשון. כל נקודה נמשכת 2-3 העברות מעל הרשת – אתה לא מקבל מספיק זמן תרגול. אתה צריך לחבוט באלפי כדורים בתנאים 'נשלטים' בכל מיומנות: חבטת גב יד, חבטה קדמית, הגשה, עבודת רגליים, סיבוב הכדור, משחק רשת, מיקום ואסטרטגיית משחק. התהליך הוא הדרגתי ומובנה. אי אפשר לדלג על שלבים – אתה לא יכול לעבוד על אסטרטגיית משחק לפני שתרגלת מיקום נכון במגרש. בכל פעם שתלמד את אחת מהמיומנויות, תצטרך לחשוב שוב. מה שאומר שהדברים יתפרקו באופן זמני…
הבנה
האמת מתחילה לשקוע. כדי להיות מאסטר בטניס אין סיכוי לרווחים המהירים שקיווית להשיג. לפניך דרך ארוכה עם לא מעט עיכובים והכי חשוב: תצטרך לבלות הרבה זמן במישור, מישור בו אלפי שעות תרגול לא יביאו לרווחים ולא להתקדמות. מצב מאוד לא פשוט למישהו כמוך – מישהו שהוא מונחה תוצאה. מונחה ניצחון. אתה יודע, Goal oriented, תותח כמוך…
בחירות
אתה שואל את עצמך האם אתה מסוגל להמשיך? לקבל החלטה מודעת לגבי ההמשך. כמה אפשרויות:
– אתה יכול לעזוב את הטניס הזה ולמצוא ספורט אחר;
– אתה יכול לתרגל פי 2 זמן, לעבוד הכי קשה שרק אפשר, לתרגל יום ולילה;
– אתה יכול לעזוב את כל השיעורים ולקחת את הטכניקה שכבר רכשת למגרש ולשחק עם חברים – לשכוח את נושא השיפור ורק לשחק – להינות עם חברים;
– כמובן שאתה גם יכול לנהוג לפי עצת המורה שלך ולהישאר בנתיב הארוך והמישורי לקראת Mastery.
במה תבחר?
The more technique you have, the less you have to worry about it. The more technique there is, the less there is
Pablo Picasso
