Albert Einstein
שאלה כזו, רגע הבחירה, מגיע פעמים רבות במשך החיים, לא רק לגבי טניס או סוג ספורט אחר אלא בכל מיומנות שמצריכה לימוד, התפתחות אישית, שינוי. לעיתים אנחנו בוחרים אחרי חשיבה מדוקדקת אולם לעיתים קרובות אנחנו בוחרים באופן רשלני. אדיש. באופן כמעט לא מודע.
החברה המודרנית
בהשפעתה ובעידודה של החברה המודרנית, זו המציעה פתרונות אינסטנט לכל דורש, בהרבה מקרים אנחנו נוטים לבחור בנתיב פעולה שמניב רק את האשליה של הישג, צילו של סיפוק. ברם, הבחירה, גם אם היא לא מודעת, היא עדיין בחירה. בחירה כזו בעצם פוגעת בפוטנציאל הלא ממומש שלנו…
Mastery – הגדרה
קשה למצוא הגדרה מדויקת למונח Mastery (וגם תרגום טוב: מקצוענות/מקצועיות) אבל ניתן לזהות
עקומת הלימוד/ה- Mastery
בעצם, אין דרך לעקוף את תהליך הלימוד. לימוד של כל מיומנות מערב שלבים קצרים של התקדמות, כשבכל שלב יש ירידה קטנה ומישור גבוה במעט מהמישור הקודם. קשה לחזות מראש את העקומה אולם ניתן לחזות את הכיוון הכללי במידה רבה של דיוק. לכן, כדי ללמוד ולהתמקצע במיומנות, כל מיומנות, יש להסכים מראש לבלות לא מעט זמן במישור: להמשיך ולתרגל גם אם זה נראה שאתם לא הולכים לשום מקום.
איך משיגים את אותה מומחיות? את ה- Mastery המיוחלת. אהממ… הכי פשוט זה לתרגל בהתמדה ובחריצות. לתרגל לשם התרגול עצמו. במקום להיות מתוסכלים מהמישור, אתם לומדים להעריך ולהינות ממנו באותה מידה שאתם נהנים מפרצי ההתקדמות…
S. I. Hayakawa
"איזה מישור ואיזה נעליים?
למה לסבך ולהביא כל מיני תיאוריות בניחוח אמריקאי?
על עיקרון KIS (Keep It Simple) שמעת?
אצלנו זה פשוט: באים, נכנסים למים, נותנים בראש והולכים הבייתה מפורקים. תוך חודש חודשיים כולם שוחים מהר;
יוסי לא שחה מעולם ותוך כמה שבועות אצלי הוא יצא ראשון מהמים;
הכל חרטא כדי למצוץ עוד כסף."
מזון למחשבה
1. לאנס ארמסטרונג רץ מרתון. לאחר שפרש בפעם הראשונה, בשנת 2006 ארמסטרונג השתתף במרתון ניו יורק והצליח לרוץ אותו ב- 3 שעות. זמן לא רע (רק 2% מכל המשתתפים רצו מהר יותר) אבל גם לא מדהים יחסית למכונה האירובית שעשתה היסטוריה בטור דה פראנס. ייאמר לזכותו שהוא לא היה בכושר, סבל משברי מאמץ ולא בדיוק התאמן. אבל בריצה, כמו באופניים, מרכיב הכושר הגופני הוא הדומיננטי, כך גם כוח הרצון והמחשבה והיכולת לסבול. הטכניקה משחקת תפקיד די משני. שנה לאחר מכן הוא התכונן וגילח 13 דקות מהזמן וחצה את קו הסיום
2. ספורט רפיטטיבי. אנחנו מבצעים את אותן תנועות שוב ושוב ושוב – אם חוזרים על אותן התנועות לאורך זמן מתפתח הרגל. מה שעוד קורה זה שלא משתפרים – והרי שיפור יגיע אם נשנה ונטייב את הטכניקה.
3. טכניקה. כמו באומנות לחימה, שח, טניס, גולף, כדורסל, כדורגל ועוד – היכולת לשלוט בספורט-מיומנות היא נרכשת אבל לוקח שנים כדי להפוך למאסטר ובעיקר לתרגל את הטכניקה המיוחדת. אף אחד לא מקבל חגורה שחורה בג'ודו כי הוא התאמן לבד בבית בלי הדרכה, אותו כנ"ל לגבי שח, טניס וכדורסל. זה חל גם בשחייה.
4. טריאתלטים. הרבה טריאתלטים נופלים לבור הזה: הם חושבים ששחייה היא כמו ריצה או רכיבה – Mileage Equals Improvement – זה נכון בריצה, זה לא נכון בשחייה. 'לתפור' בריכות, לשחות הרבה קילומטראז', לעבוד על 'חזק, מהר ועם הרבה כוח' – בשלב מסויים זה כבר לא משפר את המהירות. מה שישפר זה לא עבודה על הכושר אלא תרגול של הטכניקה…
5. כלת פרס נובל הישראלית. ממש אחרי הזכייה של פרופ' עדה יונת התחיל הדיון הלעוס: האם הדור הבא יכול להגיע להישגים כאלה. כמעט בכל הראיונות שהיא נתנה לתקשורת נהינתי לשמוע על התהליך רב השנים, על בניית מסד ידע רחב, על כל העבודה שעשתה לאורך כל חייה כדי להגיע לרגע הזה. האם חברת האינסטנט שלנו יכולה ליצר עוד זוכי פרס נובל? אין לי מושג אבל אני משוכנע שהדרך רצופה בהרבה מישורים ורחוקה מלספק הישגים מיידיים.
סדרת הפוסטים הזו מבוססת על קטע מספרו של
ג'ורג' לאונרד שנקרא Mastery. כתבתי על הנושא גם כאן.Stephen R. Covey
