יומיים אחרי שהאבק שקע, מתוך מייל למשתתפי טוטאל בלאק ג'ק, יום רביעי, 22.06:
"לכל משתתפי טוטאל בלאק ג'ק שלום,
"אחרי ה- 21 ביולי 1969 אין דבר שהוא לא אפשרי"
אבישי טל
הוגה דעות, כירורג פלסטי, הומאופט, מתנדב במכבי אש ושחיין למרחקים ארוכים
מאז שהמין האנושי הצליח להנחית אדם על הירח ולהחזיר אותו חי, ציטטתי מילה במילה את אבישי, אין דבר שהוא לא אפשרי. הזדקפתי בכיסא וחייכתי לעבר ליאור אליהו ומנחם במבט מזוגג בעיניים. הזמן: יום שני ה- 14.06, 4 אחה"צ במסעדה של עין גב.
זו הייתה התשובה שלי אחרי ששמעתי את ליאור ומנחם יושבים בפנים ארוכות מול עמי גינזבורג ומולי ומודיעים לנו שאין כמעט סיכוי שנשחה ב- 21.06. אני מחליט על המקום שמבחינתי יש רק אופציה אחת לצליחה – שכולנו צולחים. שתי הקבוצות. זה אומר לשחות בלילה. שזה אומר שאין כמעט סיכוי שהמשטרה תאשר… הימור. הכל או כלום. אשכרה בלאק ג'ק.
ליאור אליהו, האיש שגרם לכל לקרות מבחינה לוגיסטית וברמה של מחלקה ראשונה, הוכיח את דברי א. טל ודאג לכל הפרוצדורות כנגד כל הסיכויים.
מ.ש.ל.
ביום ראשון האחרון הכדור עבר למגרש שלנו. למגרש של השחיינים. חובת ההוכחה הייתה עלינו – יש לנו אישור לצאת לדרך.
הדילר מחלק את הקלפים.
Money time
וכך היה: אם הצלחנו לשים אדם על הירח, אין סיבה שלא נצליח 'לשנע' 31 אישה ואיש מדרום הכינרת לנקודה הכי צפונית בכינרת. בשחייה. בלילה. ככה ברפוי. וכך היה…
זה היה שבוע מוזר. מיוחד. עצוב ושמח. זכיתי לחוות את הבלאק ג'ק בשני כובעים ככה שאני מרגיש שעברתי חוויה כפולה בעוצמתה. מצד אחד כיזם המשחה, על כל מה שמשתמע מכך, ומהצד השני כשחיין מן השורה. השילוב קשה מאוד: העדר השינה, הלחץ, האחריות, מספר המשימות והזמן שזה לוקח לפרפקציוניסט חסר תקנה להשלים כל משימה שתאפשר לו לחיות בשקט עם התוצרים. תוצרים שיהיו לא פחות מהכי טוב שאני יכול להוציא. כמעט בכל מחיר. אל כל אלו מתווסף החשש הכי אישי ופרטי: האם אני אצליח לעמוד בשתי המשימות: כמפיק וכשחיין. האם אני יכול לשחות בקצב הזה 21 ק"מ אחרי לילה ללא שינה ושינה מועטה בימים שלפני? מסתבר…
אז ביום הארוך ביותר נפל דבר. כתבנו היסטוריה. אני כל כך גאה. אני קורא את התגובות שלכם ומבין שכולנו שותפים לאותה הרגשת סיפוק והתעלות.
גדי
נ.ב.
סתם כדי שלא יהיה לכם משעמם בראש:
טרי לוכלין מייסד TI בן ה- 60 סיים את מרתון טמפה, לפני כחודשיים בזמן של 12 ומשהו שעות. 38 ק"מ. בשנה הבאה עושים את הכינרת הלוך חזור. 42 ק"מ. מרתון.
אל תשכחו את ה- 21 ביולי 1969…
מי בקומבינה?"
הריון קל או לידה קשה?
מה עדיף? כנראה שהריונות קשים ולידות דרמטיות מייצרים תוצרים מעולים. כנראה שדברים משמעותיים לא יכולים להיוולד בהריון קל ולידה קלה. כנראה.
קו מאז'ינו
הייתה לי קונספציה: להפיק את הבלאק ג'ק על אש קטנה, כמו שחייה למרחקים ארוכים, ככה ברפוי. ובקילומטר האחרון, בשבוע האחרון, ב- Money Time, להגביר.
שלושה שבועות לזינוק והקונספציה שלי התגלתה כמסננת שלא החזיקה מים אפילו לשנייה. נאלצתי לעבור למוד התנהלות של ספרינטר במגרש של מרחקים ארוכים. מה שכן, רפוי זה לא היה. הקבוצה שלנו דווקא כן…
חנן אולנר; מרים איצקס; יוסי אטינגר; שלמה אמיתי; ליביה ארזי; עומר בר; יעקב גאני; זלי גוטר; עמי גינזבורג; סוזי דבוסקין; גבי דמן; ליאור זך מאור; ג'וש זילברשטיין; דני זילברשטיין; אבישי טל; ארז ישראלי; גדי כץ; גדי מזור; ורד פלגי מזור; אמיר סלמן; דורון פטרושקה; איתן פרידמן; ברוך קומפנו; תמר קופרמן; אודי קידר; רונן רזון; אייל שכנר; מור שלזינגר; מירון שניידר; גידי שפרוט; עוזי תשובה.
– רוני כפרי, איש חברת טבע שהגיע עם סירת מנוע לליווי, יחד עם שני אנשי צוות, אריק לוזה וטלי (רוני גם ארגן על הדרך שני תיקי רופא מדוגמים עם מכשיר שיודע גם לתת מכות חשמל/החיאה)
– אורי גרוס, קיאקיסט סימולציה, מלווה, צלם, עדכון בזמן אמת של רשתות חברתיות, ליווי מהמים ומחוץ למים, עידוד ובעיקר: כדור הרגעה למארגנים (14 שעות עבודה בחושך ובאור אבל מי סופר)
– ליסה טרודלר, ספורטאית סבולת שיודעת איך מרגיש אירוע סבולת, מלווה של קבוצה A (12 שעות על הסירה ולילה ללא שינה – החום המעיק של הצהריים בכינרת – עלינו!)
– ענבל לוין, חצי אשת ברזל, מרתוניסטית, ספורטאית סבולת ברמ"ח איבריה, מלווה של קבוצה B (ערכה והגישה ל- 19 אנשים את מיטב תבשיליה)
– ארז מנגל, חבר קרוב, מלווה של קבוצה B, איש יקר
