נושא:

שחייה וקוד הכישרון: פרק 1: דוד וגלית

פורסם ביום רביעי, 2/12/09
מאת גדי כץ מייסד TI ישראל

"… וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אתָם בִּכְלִי הָרעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט–וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי.
.. וְהָיָה כִּי-קָם הַפְּלִשְׁתִּי, וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד; … וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ…"
שמואל א', פרק י"ז

רוגטקות
איך אפשר להתמודד עם הגליתים? אותם ענקים מודרניים עם כושר מפלצתי, שרירים מסורגים, וכוח רב? בשחייה זה אפשרי. דוידים מן הישוב יכולים לחפות על שנים של שעות מים ואימונים. לרמות את השיטה – לקצר את הדרך ולגשר על הנעורים. זה לא בא ביום. גם לא בשנה. עניין של שנים. אבל עדיין, זהו קיצור משמעותי. לא מאמינים? תתחילו ב
משהו טוטאלי. אח"כ תמשיכו לקרוא…

לוכלין ממליץ
בעקבות המלצה של לוכלין, לפני מספר חודשים קראתי ספר מעניין. אפילו יותר ממעניין. ספר ששופך אור על כל פילוסופיית התרגול והלימוד של TI. ספר שמסביר את כל המאמרים והפוסטים שכתבתי מנקודת מבט מדעית. ספר על נושא שמחולל מהפכה. לא פחות. לספר קוראים קוד הכישרון – The Talent Code וכתב אותו דניאל קויל. קויל כתב לפני שלוש שנים את הספר על לאנס ארמסטרונג Lance Armstrong's War לאחר שבילה שנה במחיצתו. נושא הספורט הוא 'הלחם והחמאה' של קויל ועל כן יש לספר ערך נוסף. מצ"ב פרומו של הספר:

Greatness Isn't Born. It's Grown. Here's How
זוהי כותרת המשנה של הספר. באמצעות התובנות וההסברים שבספר, אנסה לתאר את המהפכה המדעית שהתרחשה בשנים האחרונות ואיך היא קשורה לשחייה ובכלל לכל סוג של פעילות הדורש מיומנות כלשהי. בעיקר ספורט. הספר מתחלק לשלושה חלקים:
תרגול עמוק – Deep Practice
הצתה – Ignition
Master Coaching
ברשימות אלו אתמקד בחלק הראשון, אם מעניין אתכם לדעת מה כתוב בשני החלקים האחרים, תצטרכו לקרוא את הספר…

חממות
קויל מבסס את המחקר שלו על 9 חממות לכשרונות (Talent Hotbed) מענפים שונים: טניס, כדורגל, פסנתר, כינור, התעמלות קרקע ועוד. בחצי מהזמן הוא מתאר שזה דומה לעמידה באמצע עדר צבאים דוהר: הכל זז במהירות וזרם באופן בולט מאשר חיי היומיום. אבל זה קרה רק בחצי מהזמן. בחצי השני של הזמן, קויל מתאר שקרו דברים הפוכים: רגעים ארוכים של איטיות, מאבקים הפכפכים. בדיוק כמו לצפות בעד צבאים דוהר שנתקל בגבעה מכוסה בקרח. הכישרונות עצרו, בחנו וחשבו בזהירות לפני כל צעד נוסף.

כל התקדמות הפכה לסדרת כשלונות קטנים, מסורבלים ומגושמים. והיה משהו נוסף: הבעת הפנים בכל חממה, למרות הדיסיפלינה השונה, היתה דומה. הפנים המתוחות, העיניים הפוזלות-מרוכזות משהו, גרמה להם להיראות כמו במבטו המצומצם של קלינט איסטווד. זה קרה כשצפה בילד ברזילאי בן 11 לומד לכדרר בכדורגל. אותה הבעה חזרה על עצמה כשצפה בצעירה שמנסה לשיר את הסוף של שיר פופ. בכל פעם שהיא מפספסת תו, היא חוזרת על השורה ומתקנת. פניה מתוחות ועיניה מרוכזות ונותנות את ההרגשה שהיא לא ממש שם.

מבט בעיניים
כשרואים אנשים מתרגלים בצורה אפקטיבית, לרוב אנחנו מתארים את התרגול ככוח רצון או ריכוז או פוקוס. מילים אלו לא בהכרח מתאימות מכיוון שהן לא מתארות את הקטע של הטיפוס על הקרח בתרגול. באופן מפתיע, בכל החממות שנבדקו לאורך שנים של מחקר, קויל הרגיש כאילו הכישרונות ממש מחפשים את הגבעות החלקלקות: מתפקדים ומתרגלים בקצוות היכולת שלהם. לכן הם טועים, נכשלים ונראים מגושמים בחלק גדול מהזמן.