אז נשארו חלקים מהחבורה ששחתה את שלושה ימים בשלושה ימים שנדלקו על הרעיון של לשחות בים גם בחורף. בלי חליפות. אליהם הצטרפו כמה משוגעים חדשים. בשבועות האחרונים ועל אף החורף המוקדם שקפץ עלינו, אנחנו שוחים בים. הרעיון הוא להתאקלם לטמפרטורת מים נמוכה בשלבים. הירידה ההדרגתית בטמפרטורת מי הים התיכון מספקת הזדמנות טובה להתאקלם לאט לאט. הדלוקים נחושים…
הבטחות
אני דואג להזכיר לעצמי ולאחרים שאני סובל ידוע וגדול מקור. יחד עם זה, אני מאוד אוהב לשחות במים פתוחים. הבטחתי לעצמי שאעשה כל שביכולתי לא להתנקנק ולנסות להתאקלם למים קרים ולשחייה בים התיכון בחורף. ימים יגידו אם הסבל מהקור יכנע לאהבה לשחיית מים פתוחים. מה שכן – אני מבטיח לעדכן…
מטורפים לא חסרים. מסתבר שגם מפונקים לא…
מבט חטוף
רק כדי לסבר את האוזן, מי הים התיכון בסמוך לישראל מגיעים לטמפרטורה הכי קרה שלהם סביב חודש מרץ – בסביבות 17 מעלות.
גן עדן לשחייני מים פתוחים
מבחינת כל אירופאי או אמריקאי – ישראל היא גן עדן לשחייני מים פתוחים: 190 ק"מ של רצועת חוף לאורך הים התיכון, ים כינרת והים האדום. המוווון מים. מבחינתם אם רק היו גרים כאן – הם היו שוחים כל השנה ובלי בעיה. להיפך – היה להם ממש כיף. אני נזכר שלוכלין שאל אחרי שהשלמנו את פרויקט
טמפרטורות
הנה תיעוד של טמפרטורת המים ביום שני ה- 23.11.09 שבוצע ע"י תחנת מדידה של המרכז הימי קיסריה. טמפרטורה ממוצעת של 22 מעלות כשהטמפרטורה הכי נמוכה באותו היום עמדה על 19.1 מעלות ב- 07:31 בבוקר (ראו תיבה אדומה). אני מניח שהם מודדים את פני המים. צינת הלילה מקררת את פני המים ומכאן ההבדל המשמעותי בטמפרטורות. בעומק הים הטמפרטורה יציבה לאורך כל שעות היום.
הקישו על התמונה לצפייה בגודל מלא:
בשבועיים האחרונים הבקרים קרים. יום ראשון. ב- 06:00 בבוקר אני ניגש למחשב ובודק במצלמת החוף מצב הים. לרוב הים פלטה. SMS לחשודים המידיים: "8 במים". הצג על סוכת המציל בחוף הצוק מראה 16 מעלות. אני מוצא את עצמי יושב על אחד הכיסאות בבית הקפה שעל החוף, לבוש בשתי שכבות, ממתין בשמש. קררררררר. השמש כמעט ולא מחממת. "איך אני נכנס למים עכשיו?". החבורה מגיעה.
אני מתפשט ונכנס למים. מופתע בכל פעם מחדש. המים חמים יותר מהטמפרטורה החיצונית והכניסה ממש לא דרמטית. להיפך. כיף! טיפ לחיים: אל תרימו ידיים בכניסה למים – תשאירו אותן צמודות בצד הגוף ותנו להם להיטבל במים בכניסה – כשמרימים ידיים תחושת הקור מעיקה יותר…
כשנותנים לכם סוס במתנה אל תבדקו לו את השיניים
יום שלישי. אבישי, עומר ועבדכם במים. אנחנו פותחים מהר ושוחים לכיוון המרינה. המים קרים אבל בהחלט נסבלים. הים צלול מאוד והכי חשוב: שקט וחלק כמו תחת של…
מבט חטוף קדימה ואנחנו מגלים שאנחנו לא לבד: יש מדוזות. לא הרבה אבל הן כאן. קצת מעיק לשחות ולוודא שלא מתקיים מפגש לא רצוי – זה מפריע לריכוז אבל למה להיתפס לקטנות: המים מדהימים, הים חלק, הראות מצויינת ושחייה עם חברים טובים מחפה על היצורים המרגיזים שעד עכשיו לא ברורה לי תרומתם לעולם.
זרמים חמימים עוברים אותנו, הזמן טס. עצירה מול סוכת המציל הצפונית אחרי 1 ק"מ ואנחנו מחליטים להגביר קצב עד למרינה. תרגלנו שחייה צמודה –שחינו צמוד, משפשפים מרפקים בכל תנועה ומזהירים האחד את השני מפני מדוזות קרובות בסימני ידיים מתחת למים. 1:1 אבישי אומר לי כשהגענו חזרה – פעם הוא הציל אותי ופעם אני…
המזח של המרינה
אנחנו עוצרים לנוח במזח של המרינה של הרצליה. בקיץ היינו עוצרים, צוללים, מפטפטים ונחים. בתקופה הזו, למרות להקות הדגיגים והראות המושלמת, אני עומד על אחד הסלעים נפעם מהמראה אבל מתחיל לרעוד מקור. אין זמן למרוח את הזמן. אנחנו מקשקשים כמה משפטים וחוזרים לשחות. 50 תנועות כשאני נושם לימין, 50 לשמאל עד שאני מגיע ל- 300. אני עוצר, מכוון את ה- Tempo Trainer ל- 1.15 וממשיך. כל 300 תנועות אני יורד ב- 5 מאיות. את ה- 300 מטרים האחרונים אני שוחה בקצב של 1.00.
נוהל יציאה
אני מנווט בדיוק לנקודה הכי קרובה למקלחת שעל החוף. ריצה קלה למקלחת, שטיפה במים הקפואים וריצה מהירה לכיוון המגבת. אני מתנגב ומתלבש במהירות. הרעיון הוא לשמור על חום הגוף וחלילה לא להתקרר. יש עוד ימים רבים לשחות וצינון וחום ממש לא באג'נדה שלי החורף הזה. יודעי ח"ן אומרים ששחייה במים קרים מגבירה את החיסון הטבעי. אומרים…
לדפוק ת'מערכת
אין כמו הקפה שאחרי. אני מציץ לשמים ורואה ים של עננים אפורים וכבדים טסים לכיוון השמש. חצי שעה אח"כ אני יושב במשרד וגשם אכזרי מתחיל לרדת. דפקנו את המערכת והספקנו לשחות לפני שהכל נהיה אפור ומגעיל. אין כמו נצחונות קטנים מול אמא טבע.
