מאת: אפרת, תלמידת TI, ינואר 2011
הסיפור שלי התחיל במרץ/אפריל 2009. עד אז ידעתי לשחות, אבל לא שחיתי. כלומר, נכנסתי לבריכה עם הילדים, לים כדי לתפוש קצת גלים ובעצם זהו. למותר לציין שאת שלל הפעילויות הללו עשיתי ב"חזה".
במרץ/אפריל האמורים נגררתי על ידי אחותי (ממש, באופן פיסי) לבריכה סמוכה, בכדי להתחיל לעשות קצת כושר. לא הייתה גאה ממני כשיצאתי לאחר 16 בריכות רצופות, מתוכן שתיים(!!!) בחתירה. נגררתי עוד כמה פעמים, הגדלתי מעט את מספר הבריכות לאימון וכעבור חודשיים שלושה (בערך שני אימונים בשבוע) התייצבתי על ארבעים, בערך 36 בחזה (מעל 30 שניות לבריכה של 25 מ') וארבע בחתירה.
השלב הבא היה מאמן פרטי, ולאחר עוד חודשיים (שני אימונים בשבוע) – ובעקבות הנחיה "להוריד את קצב החלפת הידיים" – הצלחתי לסיים 40 בריכות חתירה רצופות, קצת פחות מחצי שעה, נשימה כל שתי תנועות. בשלב הזה, עיקר כוח המשיכה של הבריכה נבע מהירידה הקלה במשקל ותהליך חיטוב הגוף…
ואז קראתי את הכתבה בבלייזר, ובמיוחד את העצה "להסתכל למטה". בביקור הבא בבריכה יישמתי, והתוצאה הייתה נהדרת – פתאום זרמתי הרבה יותר טוב. החלטנו לעשות את הצעד הנוסף ולעבור את קורס טי. אי. הקורס הלך יופי – טוב, יופי לנו, אור המדריכה קצת סבלה מהחקירות החוזרות ונשנות, ראשיות ונגדיות, באשר לאופן המדויק שבו צריך לבצע כל תנועה, להחליף ידיים או לבעוט ברגליים – אבל יצוין: סבלה בגבורה וצלחה את המשימה.
מסיום הקורס ועד היום אני ממשיכה באימוני מאסטרס, פעם בשבוע בבריכה ופעם בשבוע בים (כשמתאפשר), ומשתדלת להתאמן גם אימון שלישי לבדי (בדרך כלל קצר יותר, של כ-40 דקות), מה שלא תמיד מצליח. בקיץ כבר השלמתי 40 בריכות ב-20 דקות – בלי להתעייף, ומה שחשוב יותר – בכיף.
בתחושה שלי, הקורס תרם לי ולשחייה שלי בכמה מישורים ומימדים: קודם כל, החשק לשחות, הזרימה, ההנאה מהתנועה ומן השחייה. כיום, אני נהנית מכל תנועה בבריכה, מה"ריקוד" במים, בנוסף להנאה מההישג של המרחק או המהירות. כלומר, מהעשייה עצמה ולא רק מתחושת ההישג בסופה. וחשוב להדגיש: השחייה עצמה נעשית עם המון טכניקה אבל כמעט ללא מאמץ. שנית, השיפור המתמיד ביכולת – אבל שיפור "נכון", בקצב שלי, בקצב של הגוף, ולא באופן מאולץ או "קורע", שלישית, ההיכרות עם הים והשחייה בים – חוויה שלא העליתי על דעתי כמה עוצמתית ומהנה היא, ובזכות טי. אי נכנסה לשגרת החיים המאושרים. בנוסף, ואולי אפילו בעיקר, נעימה ונוחה לי "רוח" טי. אי. – שגם על פיה, העיקר הוא העשייה עצמה, עצם הפעילות, ללא קשר להישגיות שבה או כמה טוב אתה ביחס לאחרים. כך, בתל-אביב טוטאל, משחה אטראקצי, במשחה אכזיב, וגולת הכותרת – עשרת הק"מ באילת, במסגרת "שלושה ימים בשלושה ימים". כולם – חוויות מענגות ומדהימות, שבאווירה אחרת קשה לי מאד להאמין שהייתי מצטרפת אליהן או משלימה.
בקיצור, תמשיכו ככה, והמון תודה.
