החלק הזה שימש כחלק מפוסט שפירסם ריצ'ארד בכינוס "איך לשחות מייל" בפורום הדיון (Discussion Forum).
אישית, אני מוצא שהמחשבה של לשחות מייל (או 1500 מטר) בבריכת 25 מטר מייגע, אבל לשחות 800 מטר זה בסדר.
כלל מפתח להימנע משעמום בשחייה לכל מרחק שהוא הינו להישאר מרוכז בתנועות החתירה. כששחיתי 28.5 מייל (46 ק"מ) סביב מנהטן לא חוויתי שעמום באף שלב היות שתמיד היית מרוכז בהיבט כלשהו של תנועת החתירה שלי ובאיך לשפר אותו, לדוגמה, העברת יד רפויה או, בים מעט יותר סוער, לשמור על יד מובילה יציבה מלפנים.
אני שחיתי 8 שעות ו-25,000 תנועות חתירה, אבל ריכזתי את תשומת ליבי בתנועת חתירה אחת בלבד בכל פעם. בשבת האחרונה שחיתי 4 סטים של שעה+ מקצה אחד של 45 דקות במרוץ שלחים בצרות 24 מייל (38 ק"מ) של מרתון מפרץ טאמפה (Tampa Bay). לקח לקבוצה שלנו כמעט 12 שעות להשלים את המשחה, עם גלים בגובה מטר במשך 6 השעות הראשונות, ולעיתים כשהייתי על הסירה בין המקצים מצאתי עצמי עסוק במחשבה מה גודל המרחק שניתן לשחות תוך ריכוז מלא בתנועת חתירה בודדת בכל פעם.
הבחנתי בשני אפקטים בולטים ביכולת שלי לשמור על ריכוז לאורך זמן: (1) מלבד תחושת עייפות מסוימת (לא הייתי מאומן לשחייה כה ארוכה), תנועות החתירה שלי השתפרו, הן תוזמנו בצורה נכונה יותר עם התקדמות המקצים במרוץ. (2) הרגשתי שכל מקצה מסתיים מהר יותר.
היכולת הזאת לשמור על ריכוז לאורך זמן, יש שמכנים את זה סיבולת מנטאלית, חשובה לפחות כמו סיבולת פיזית (אני חושב שאף חשובה יותר) ביכולת לשחות מרחקים ארוכים בצורה טובה.
מאנגלית (יעל נוי)
