בחזרה לביה"ס
ספטמבר 2006
17:00. בריכת הקאנטרי של רמת השרון.
אביב שמו. הוא רוצה ללמוד לשחות חתירה.
הרגשתי שהשיעור לא היה משהו. אבל משום מה הוא רוצה להמשיך.
התלמיד הראשון קיבל את השיעור הראשון.
והוא גם שילם.
4 שנים אחרי שקפצתי למים ולימדתי את עצמי לשחות בהתכתבות, הקמתי בזיכיון בינלאומי בית ספר לשחייה שיודע לעשות קסמים. ללמד כל אחד לשחות חתירה בזמן קצר. הכי קצר בעולם.
ב- 7 שנות פעילות למדו אצלנו 15,000 איש לשחות חתירה. אנחנו מלמדים בפריסה ארצית. זה בית ספר גדול ואני יודע שאנחנו רק בהתחלה.
הקפלה הסיסטינית
שלושה בנאים עובדים באותו בניין. את שלושתם שואלים שאלה זהה: "מה אתה עושה?"
הראשון עונה: "אני בונה קיר: מניח לבנה, מורח מלט ועל זה מניח לבנה נוספת";
השני עונה: "אני בונה בניין";
השלישי עונה: "אני בונה את הקפלה הסיסטינית".
שלושה בנאים, שלוש נקודות מבט. מי מהם הכי נהנה מעבודתו?
הכל עניין של פרספקטיבה, דמיון ויכולת לראות את התמונה הגדולה. לפעמים אתה צריך להרחיב את הצמצם ולצפות על הכל ברזולוציה גבוהה יותר – זה עוזר להבין מה אתה באמת בונה. זה גורם להנאה מהתהליך שהופכת לדלק. מוטיבציה. זה ממתיק את הסיפוק בסוף הבנייה וגם עוזר לחלום חלומות גדולים יותר.
Don't get high on your own supply
Scarface, the movie
Res Ipsa Loquitur (הדבר מדבר בעד עצמו)
מאז שאני זוכר את עצמי, אני מורה בנשמה. במקור. לאורך השנים לא כל כך שינה לי מה לימדתי ואת מי. העיקר שלימדתי.
לעזאזל, אני מוכן לשלם כסף כדי ללמד.
אני לא יכול להישאר אדיש למישהו שמבקש שילמדו אותו.
הקמתי את TI כי כל מדריכי השחייה שפניתי אליהם לא רצו שאלמד במסגרות שלהם.
לא הייתה לי ברירה אלא להקים בית ספר בעצמי.
מזל גדול.
וזכות גדולה.
"גדי, אנחנו לא מכירים אבל שתדע שאשכרה שינית לי את החיים…".
זה קורה לא מעט שאנשים פשוט ניגשים ולוחצים יד או שולחים מייל ואומרים לי את זה.
אני שוחה כדי לשמוע משפטים כאלו. אני נרקומן של כאלו משפטים.
זה עושה לי את היום.
לעזאזל, זה עושה לי את השנה.