מועדון קרב
ספטמבר 2010, חציית הלמאנש בשליחים
אתה טוב כמו הדבר הגדול האחרון שעשית. זה היה גדול בכמה מימדים. יותר גדול מזה אני לא יכול להכיל. אני מרגיש שגירדתי את המעטפת. שלי. האישית. נלחמתי בשדים שלי, נתתי כל מה שיש לי ולמרבה המזל, ביום נתון, בתנאים נתונים – זה הספיק. מזל.
ב- 27 בספטמבר 2010, בשעה 22:46, נכנסתי לשחות את השעה השלישית שלי. 10 שעות שחייה מאחורנו. אנחנו כ- 5.5 ק"מ מהחוף. כל אחד מאיתנו כבר השלים שני סבבי שחייה של שעה. קר ויורד גשם עוקצני. אני מסיר מעליי את כל 6 השכבות שמחממות לי את הליבה, מסדר את כובע הים ונועץ את אטמי האוזניים. חושך מוחלט. הים שחור, עכור ואפל. לך תדע מה שוחה שם במים. עכשיו אני צריך לשחות הכי מהר שאני יכול כי כיוון הגיאות אמור להשתנות ולגרום לנו לשחות עוד כמה שעות רפויות כל הלילה. שמעתי מספיק סיפורי כישלון על השלב הזה ומשה הוא לא הדמות התנכית החביבה עליי.
טמפרטורת המים 16.5 מעלות
טמפרטורה חיצונית 10 מעלות
קפצתי.
יודע שהשוק הראשוני מהקור יחלוף מהר.
כיוון הרוח השתנה ואני 'אוכל' אדי דיזל בכמויות מצינור המפלט של הספינה כאילו זה הולך לצאת מהאופנה.
הריאה הימנית מתחילה לכאוב לי וזו רק תחילת השעה.
השדים שלי מיהרו להגיע וכיליתי לא מעט אנרגיה כדי לגרש אותם תוך כדי שחייה.
וקר וחשוך ומדכא.
ב- 23:46 יצאתי מהמים בפעם האחרונה.
11 שעות אחרי הכניסה הראשונה שלי בחוף Shakespeare שבדובר, אנגליה.
מסיפון הסירה שלנו אפשר לראות את המגדלור על החוף הצרפתי מתקרב.
השארתי את כל מה שהיה לי 1.5 ק"מ מהחוף הצרפתי.
אין לי כוונות לחזור לקחת את זה.
גז אציל
תחשבו על זה. שחייה זה סוג של ספורט אציל. אתה מגיע נטו אתה. עירום. בלי הגנות. להבדיל מסוגי ספורט אחרים.
אין כמעט ציוד. אין פדלים, גלגלי שיניים, נעליים מיוחדות, מחבטים, מדרסים, אפודות, גופיות, כפפות, סופגי זיעה, גרבי קומפרשן ומכנסיים עם ריפוד לישבן.
אין סמלי סטטוס. אף אחד לא מניח את מפתחות הרכב בסוף המסלול, עט מזהב או אופניים שעולים כמו רכב משפחתי.אין פלאפונים. שקט. התנתקות מוחלטת.
זה ספורט שמושך אליו אנשים נטו.
1st RULE: You do not talk about FIGHT CLUB. 2nd RULE: You DO NOT talk about FIGHT CLUB. 3rd RULE: If someone says "stop" or goes limp, taps out the fight is over. 4th RULE: Only two guys to a fight. 5th RULE: One fight at a time. 6th RULE: No shirts, no shoes. 7th RULE: Fights will go on as long as they have to. 8th RULE: If this is your first night at FIGHT CLUB, you HAVE to fight. Brad Pitt, Fight Club, the movie
המימד השלישי
המימד הראשון הוא המשפחה.
המימד השני הוא מקום העבודה.
האדם המודרני משתוקק למימד נוסף. מימד שיאפשר לו לברוח למקום שהוא לא עבודה ולא משפחה. מימד שיאפשר לו לצמוח. לשמוח. להתפתח. לנצח. ובעיקר להרגיש תחושת שייכות.
אני שוחה כי גיליתי ששחייה היא מכשיר שמאפשר לי להיות מוקף באנשים כמוני. השחייה גרמה לי להכיר אנשים שהפכו לחברי נפש. השחייה גרמה לי להכיר מאות אנשים שלא הייתי מכיר לעולם אם לא הייתי שוחה. השחייה הפכה אותי לאדם שמח וטוב יותר.
