תאוריית הכאוס
פברואר 2014
בוקר. שמש מציפה את החדר. אני משחזר את היום שלי ואשכרה מחייך.
08:00. חוף הצוק בת״א.
הים פלטה. שטוח. שיש.
החבורה נפגשת בבית הקפה שעל קו המים.
מתפשטים ומשאירים הבגדים על כיסאות הפלסטיק.
כובע ים, משקפת, בגד ים. אנחנו מחייכים. המים קרים.
הים שקט ושקוף. האוויר צלול. חצי ירח תלוי מעל לים.
ושקט.
08:05. מים בגובה הברכיים.
דגיגונים מקיפים אותנו.
קופצים פנימה ומתחילים לשחות.
שוחים בשורה. 50 מטר מקו החוף. צפונה. כתף אל כתף. בסנכרון.
החול שעל הקרקעית כמעט לבן. נקי.
עוד מעט נעבור את מלון מנדרין ונגביר מהירות.
להקות דגים עוברות מתחתנו ולידנו.
ושקט.
בנשימה לימין השמש מטפסת מעל לצוק. בנשימה לשמאל הירח שוקע לים.
09:00. אנחנו נשטפים במקלחות שעל החוף ורצים להתלבש.
קפה הכי קרוב למים.
הים ״דולק״ חינם כל השנה. מזל.
22:00. אני נכנס למקלחת.
יש לי חול בגרביים.
תפחד פחות, תחלום יותר; תאכל פחות, תלעס יותר; תתבכיין פחות, נשום יותר; פטפט פחות, דבר יותר; תאהב יותר – וכל הדברים הטובים יהפכו שלך. פתגם שוודי
2006-2009. אני מוצא את עצמי מנהל שני עסקים במקביל. האחד מצליח ומכניס והשני הרפתקאה אחת גדולה. אבל הלב שלי רק במקום אחד. ורוב הזמן שלי במקום אחר.
קרל יונג טוען שמפגש בין שתי אישיויות (Personalities) דומה למפגש בין שני כימיכלים: יש ריאקציה שמביאה לטרנספורמציה של שניהם.
הניסיון שצברתי בעבר, בחיי הקודמים, מחזיר את עצמו בריבית בהרפתקאה. אני מנצל כל רגע פנוי כדי לחלום חלומות ולתכנן. איך אני משדרג את הקסם. מעצים אותו. הלוואי ולא היו לי מחויבויות אחרות. הלוואי והייתי יכול לעשות רק את זה.
זה לא צעד פשוט לעזוב קריירה מכניסה ולקפוץ. זה לא רק הכסף. זה גם הדימוי העצמי. הדרך בה אתה מציג את עצמך. מי שאתה.
2010. עזבתי את חברת הייעוץ המצליחה שהייתי אחד ממקימיה ולא טרחתי להביט לאחור. ביום אחד החיים שלי הפכו פשוטים יותר. הלבטים נעלמו. זה הרגיש כמו הדבר הנכון.
קסם.
They can because they think they can
Virgil
אני שוחה כי זו הייתה הדרך שלי להמציא את עצמי מחדש.
באמצעות השחייה מצאתי דרך להשתמש בכל הניסיון שצברתי, למקד אותו ולהשקיע את כל כולי במשהו שאני אוהב. ולהאמין. וללמד. ולפרוץ גבולות. ומוסכמות.
ואז קרה משהו לא צפוי.
הכל התחיל לחזור אליי בחזרה. אבל פי כמה.
הצמא ללמד הביא תלמידים צמאים.
הרצון לשתף בידע הביא חברים טובים.
הדחף לפעול נגד המוסכמות הביא אנשים חדשים.
וככה באמצע החיים אני מוצא את עצמי חושב שאני יכול להמציא את עצמי.
ובעיקר לעזור לרבים אחרים לחשוב שהם יכולים להמציא את עצמם מחדש.