שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.
קיץ באמצע החורף
זה התחיל לאט ובהדרגה. בתחילת השבוע שעבר היה קר, עם שמש שקרנית ומים קפואים ולאט לאט הימים הפכו חמימים, הים שטוח והמצב רוח בשמים.
חגית, אור וברקודות
בחמישי חגית החליטה שהיא באה לצלם אותנו שוחים מהצוק, מקו החוף וכו'. בשישי בבוקר היא הצליחה להביא את אור, שהגיעה אחרי מעט שעות שינה, ושתיהן צילמו וצילמו וצילמו ויצאו תמונות מדהימות. הבעיה שהשחייה שלנו עשתה לחגית יותר מידי חשק ובראשון היא כבר שחתה איתנו. זה אומר שאיבדנו צלמת על הדרך אבל הרווחנו שחיינית וברקודה (בדיחה פנימית)…
והרי התוצרים (מומלץ לצפות במסך מלא):
שם השיר שמתנגן ברקע הסרטון שהכנו נקרא Fireflies (בעברית: גחליליות) ומכאן שם הכותרת של הפוסט. והשיר של לאה גולדברג בתחילת הפוסט? הוא כאן כי הוא מעלה אצלי אסוציאציות של קיץ וכיף ורוגע ושלווה ושחייה (למרות שהוא נכתב על בדידות מצד אחד).
Steven Munatones או הכפר הגלובלי הקטן
סטיבן הוא הרוח החיה והאיש הכי מקצועי שאני מכיר בעולם שחיית המים הפתוחים. סטיבן הוא העורך הראשי של אתר המים הפתוחים הגדול בעולם
Mid-winter Open Water Swimming in Israel
מחר, ביום שני נשחה ובתכנון עוד הרבה ימים לבנים שלא לומר כחולים ושקטים. פראייר מי שלא בא…
לבבי התרגל אל עצמו ומנה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.
