אז זהו, יש כשל לוגי בכותרת. אין מקומות טובים לאכול בהם באילת. צריך לדעת לחיות עם זה. רן ואלון נוחתים ומתקשרים. קבענו בג'ירף להעמיס עוד פחמימות (ולהגביר את קצב העישון). רן קבע את קצב הפסקות האוכל והשתייה: אחרי 45 דקות, 30, 30, 25 וכן הלאה. דני מגיע בסביבות 21:00 וכרגיל, הגודל הפיסי שלו, קולו הרם וחוש ההומור שלו מביאים את מדד השמחה הכללי לשיאים חדשים. השיחה קולחת ועוסקת בנושאים טריביאלים ושכיחים כמו גלגלי שיניים, מירוצי יאכטות, מירוצי אקסטרים, ספורט מוטורי ועל איש שקוראים לו סטאריק. אלון, רן, גידי ודני 'שוחים בחומר' ואני, מה לי וליאכטות, אולטרא מרתונים וספורט מוטורי? אני מקשיב בעניין ומברך בלב שאני לא 'חולה' גם במחלות האלו. השחייה בהחלט מספיקה לי… סיכמנו שנתחיל לאט (בסביבות 02:00-01:50 ל- 100 מטרים) ונתרגל לקצב. גידי, דני ואני שהתאמנו לשחות בקצב של 1.20 ב- TT, סיכמנו שנתחיל ב- 1.25 ובשלב מסויים נתחיל להגביר. בכל זאת, מעין מרתון אבל בשחייה. צריך לתת כבוד בעיקר בגלל שאנחנו לא מנוסים במרחקים וזמני פעילות ארוכים כאלה. במחשבה שנייה, לא מדויק: אלון שחה 22 ק"מ וחצה את הכנרת לאורכה. Respect. קבענו למחרת ב- 08:00 ליד סניף ארומה.
הנה דוגמה לסוג של תחרות אקסטרים שלמדתי עליה בארוחה ונקראת RAID:
נחיתת אונס על ההדסון
היורש בחר להתעורר ב- 05:20 בבכי תמרורים. מירב מאכילה אותו ואני מתעקש לתפוס עוד חצי שעת שינה ומצליח. אני מתקשר להעיר את דני ושומע שהוא כמעט ולא הצליח לישון ומדווח על בעיות מעיים ולחץ כללי. בגלל נדודי השינה דני מעודכן עד לפרטי פרטים בחדשות האחרונות ומדווח על נחיתת אונס של מטוס על נהר ההדסון. אין נפגעים. אחלה, יום של ניסים אני מעודד את עצמי. מבט חטוף ממרפסת חדרי שבמלון לא מבשר טובות – הים גלי וגבוה. אני יוצא למרפסת החדר. בחוץ קר מאוד. "נהדר" מילמלתי לעצמי.
גידי פוגש אותנו בלובי המלון ודני מצליח לשכנע את מנהלת המשמרת לפתוח את חדר האוכל לפני הזמן. גיליתי שרק לי יש תיאבון ממש בריא ואני טוחן לא מעט עוגות וקרואסונים – זה מה שקורה כשאני 'פותח מבערים'. אורח נוסף של המלון תופס טרמפ על הפרוטקציה שלנו ומתיישב לידנו לאכול לפני ריצה. כשהוא שומע מה אנחנו עומדים להתחיל תוך פחות משעה, הוא מזכה אותנו במבטים חשדניים. אני קולט שהוא משוכנע שאנחנו לא אמינים במקרה הטוב או על סף שיגעון במקרה הרע. ביום שבת נפגשנו שוב בארוחת הבוקר (הפעם בשעה מאוחרת יותר). הוא שואל בחיוך חסר אמונה: "נו, שחיתם???". "הם התנקנקו בסוף" עניתי ודהרתי להעמיס קצת פחמימות. ממילא הוא לא היה מאמין לי…
מצחקקים בעצבנות
אנחנו פוגשים את רן ואלון במעגן הסירות ומתחילים לערבב את המשקאות האיזוטוניים. קר מאוד בחוץ ומעונן. דימה מחייך מתחת לכובע רחב השוליים ויוצא בחתירה מזרחה. אנחנו פוגשים את יוחאי נהג הסירה הפרמדיק ויוסי הצלם. מתפשטים קרוב לחוף ומתחילים למרוח Body Glide נגד שפשפות בבית השחי ובצוואר. קר לי מאוד. כולם מצחקקים בעצבנות של לפני תחרות.
Ave Caesar morituri te salutant
על החליפה של רן כתוב Predator. בחלקיק שנייה שאני מעיף בה מבט אני קורא את זה Gladiator. האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש זה המשפט שאומרים הגלדיאטורים לקיסר לפני הקרב/הופעה. התרגום לעברית אומר: "אנו ההולכים למות מברכים אותך קיסר!". המתח עושה את שלו.
בסירה גם רן מודה שהפה שלו מר מאדרנלין. עכשיו הכל קורה בהילוך מהיר. הסירה שטה במהירות ועוצרת ליד הקייאק של דימה. בדרך אנחנו מסכימים שאם אין כזה דבר יפה מידי או עשירה מידי אז גם אין לאט מידי – "מתחילים לאט" – כולנו מהנהנים האחד לשני. 10 שניות אח"כ אנחנו קופצים למים ומביטים אל הסירה. יוחאי ויוסי חמושים בכובעי צמר וברקע השמיים שחורים וקודרים. אני מזמזם לעצמי את השיר "בוקר של כיף" של להקת תיסלם. אחלה שיר לתחילת משחה…
הנה קאבר של ג'נגו ל'בוקר של כיף' של תיסלם: