ההבדל בין חתירה בבריכה לחתירה במים פתוחים
בזמן שהופעתי ב" Triathlon Summit", תיארתי בין היתר את ההבדלים בין "חתירה בבריכה" לבין "חתירה במים פתוחים". סגנון החתירה העלול להתפתח אצלכם בזמן אימון בבריכת 25 מטר הוא שונה לחלוטין מסגנון החתירה שיספק לכם את התוצאות הטובות ביותר במים פתוחים.
ההבנה הזאת הגיעה מחוויה אישית שלי אבל אושרה סופית בזמן שקראתי מאמר אינטרנטי מאת ג'ונטי סקינר, מנהל המחקר בנושא כושר גופני של נבחרת השחייה האמריקאית.
ג'ונטי סקינר, כמו רבים אחרים, הבחין שחלק מהשחיינים שהראו יכולות גבוהות במרוצי SCY (מרוצים למרחקים קצרים הנמדדים ביארדים ומתרחשים בבריכות 25 יארד השווים ל-23 מטר) הצליחו משמעותית פחות במרוצי LCM (מרוצים למרחקים ארוכים הנמדדים במטרים ומתרחשים בבריכות 50 מטר). הצלחה במרוצי LCM היא קריטית מכיוון שהאולימפיאדה ואליפות העולם הינן בבריכות של 50 מטר.
ועל כן ג'ונטי סקימר ניסה לנתח את ההבדלים בין שחייני LCM מובילים לבין שחייני SCY מובילים שלא הגיעו לתוצאות טובות בבריכת 50 מטר. הוא התחיל בלציין שבשני המקרים שחיין יעבור בין שלוש פעולות – שחייה, סיבוב וגלישה\בעיטה מתחת למים.
בקרב שחיינים מקצועיים, בבריכת 25 יארד, היחס בין שחייה לבין "לא שחייה" הוא מעט מעל 2.5 ל-1, בעוד שבבריכת 50 מטר היחס בין שחיה ל"לא שחייה" עולה לכמעט 8 ל-1.
כאשר ג'ונטי סקימר בחן את תנועות השחיינים בווידאו, הוא ראה שהשחיינים הטובים ביותר בבריכות של "מרחקים ארוכים" נטו לשחות סגנון חתירה עם טכניקה שונה מזו של השחיינים שהצטיינו בבריכות של "מרחקים קצרים". לשחייני ה- LCM היו תנועות חתירה ארוכות, איטיות, וגם שהייה ארוכה יחסית בזמן החזרת היד לפנים, הכנסה למים ומתיחה קדימה שיצרו קשר חזק בין תנועת המותניים ותנועות הידיים. שחייני SCY שחו עם תנועות חתירה אגרסיביות, מספר תנועות גבוהה עם פחות רוטציה של הגוף, אבל עם עוצמה גדולה יותר של הידיים.
כפי שג'ונטי סקינר הסביר, תנועת חתירה מהירה ובעלת כוח גדול יכולה לייצר יותר מהירות לאורכי זמן קצרים אך מובילה לעייפות תוך זמן קצר, מה שמוביל להתפשרות על יעילות השחייה בקצב אחיד. חתירה במהירות גבוהה ובעוצמה גבוהה יכולה להיות בעלת יתרון בבריכות 25 יארד בגלל ששחייני עילית מבלים יחסית מעט זמן בשחייה. בזמן שחיית דקה אחת של מרוץ למרחקים קצרים, אתלט יכול לשחות זמן מועט של כ- 43 שניות ולבלות 17 שניות של "לא שחייה". כמות הזמן שהם נמצאים בזמן סיבוב ודחיפה מהקיר מאפשרת להם להתאושש מפולסים חזקים וקצרים שעל פי רוב כוללים רק בין 10 ל 12 שניות של חתירה אגרסיבית. בבריכת 50 מטר אותו שחיין עלול לבלות 53 שניות של כל דקה בשחייה ורק 7 שניות ב-"לא בשחייה", ועל כן נדרש סגנון יותר יעיל של שחייה.
אני באופן מידי זיהיתי שמה שנכון לגבי בריכות 50 מטר יהפוך למדויק ביותר במים פתוחים, בהם הזדמנויות להתאוששות של "לא שחייה" נעלמות. הבעיה הינה שרוב שחייני המים הפתוחים מבלים את רוב האימונים שלהם בבריכות 25 יארד. ועל כן בכדי לאמץ טכניקה נכונה למרחקים ארוכים תידרש החלטה מודעת לשחות בצורה שונה, כלומר להיות מסוגלים לוותר על מהירות לטווח קצר כדי להתאמן על חתירת מים פתוחים.
מאנגלית: (יעל נוי)
