מפרץ טאלה, עקבה
השנה החלטנו לא לנסוע לטורקיה. שילוב של אידיאולוגיה והמלצות לנוסעים לחו"ל. הלכנו על עקבה. בטוח, בלי הרבה עומס וישראלים והרבה יותר קרוב במונחי door to door. תוך 4 שעות היינו במלון מפואר השוכן כ- 15 ק"מ מהעיר עקבה, על גדות הים האדום– מפרץ טאלה – Tala Bay שמשקיף בדיוק על מלון הנסיכה רק מהצד השני של המפרץ.
ים צלול, מים קרירים
אז אחרי כל כך הרבה זמן שלא שחיתי בים צלול, צלול באמת, זה בהחלט חידוש מרענן. שכחתי כמה זה משנה… אני מעריך את טמפרטורת המים ב- 26 מעלות, שגם זה חידוש מרענן אחרי הגיהנום של 31 מעלות בים התיכון או 33 המעלות של הבריכה החיצונית באוניברסיטה.
7 בבוקר יום שלישי, קו המים
המלון בו אנחנו נמצאים שוכן בערך באמצעו של מפרץ שאורכו כ- 2.5 ק"מ. יש לי שתי אפשרויות: לשחות לכיוון דרום, עם הזרם ולחזור נגדו או להיפך. החלטתי לשחות עם הזרם ולחזור נגדו. הירדני מזהיר אותי שסעודיה נמצאת כ- 5 ק"מ דרומה וחושף טור שיניים רקובות כשהוא מחייך באושר. לא בא לי על הסעודים אבל אני יודע שאין סיכוי שאני גומא 5 ק"מ בחצי שעה של שחייה…
מזח
למלון Movenpick שבטאלה ביי יש כמה סוגי מזחים שמאפשרים לאורחיו להיכנס לים בלי לדרוך על אף קיפוד ים בדרך. בחרתי את המזח שעשוי מחלקי פסטיק, כמו לגו ענק, כזה שזז ומטולטל קשות מהגלים של הים. הים רחוק מלהיות חלק ומזמין. הרבה ברבורים, גלים ורוח שבוודאי משפיעה על הזרם. בתור אחד שהולך להיות חלק מקבוצה שמתכוונת לחצות את הלמאנש בעוד פחות מחודש, הדבר האחרון שאני יכול להרשות לעצמי זה להתפנק ולשחות רק בים שקט וחלק כמו…
קפיצה
הירדני עם השיניים נועץ בי מבטים ואני מזנק למים. המים קרירים. אני מפעיל את הסטופר ואת ה- Garmin. עולם מדהים ושונה נגלה לי מתחת למים. ההבדל בין מה שמתרחש על פני המים לעומת החיים מתחת למים ניכר. ברגע שאני קובר את הראש במים, כל הרוח, הגלים, הרעש – נעלמים. במקומם בא שקט, צלילות ומראות מדהימים.
גינה לי
פחות מ- 10 מטרים מהמקום שקפצתי ממנו נמצא דרופ מדהים והעומק של הים קופץ לאזור ה- 20-30 מטרים ואח"כ ל- 60. השמש התעוררה לא מזמן ואני יודע שהראות רק תלך ותשתפר ככל שאמשיך לשחות והבוקר יעלה. דגים ענקיים שוחים מתחתיי. להקות ויחידים. אין הרבה אלמוגים אבל המראה פשוט מדהים. כמו לשחות מעל גן טרופי ענק שלא נגמר. בהעדר סימונים בים אני פשוט שוחה מעל קו 'המדרגה' – המקום בו מתחיל הדרופ (drop). כך אני יכול לראות גם את הצד הרדוד יחסית וגם את הצד העמוק. העומק מרתק פי כמה. ה- Garmin יתקלקל אם אני אצלול מעל ל- 2 מטרים ולכן אני מתאפק.
מדהים! איזה כיף…
שחיות נשמה והחלטות
אין לי כוח וחשק להתאמן חזק – ללחוץ, להעלות דופק ולתרגל סטים מהירים. אני יותר בכיוון של להינות מהנוף התת מימי, להינות מהשחייה עצמה ולשרוף כמה שיותר שומן כדי להצדיק את כל המתוקים שאני הולך לבלוע מיד בסיום השחייה. מכל הסיבות הללו, אני שוחה לאט – נהנה מכל רגע, מפקס את המחשבות ומאפשר לעצמי לנשום כל 3 תנועות כדי שהראש יהיה כמה שיותר במים להבטחת צפייה טובה במראות התת מימיים. לפעמים אני עובר לנשימה כל 5 כדי להמשיך ולצפות ואז משתנק, מסדיר נשימה וממשיך לבהות בקרקע ובדגים שחולפים מתחתיי.
עם הזרם
הנשימה קלה יחסית למרות הגלים והקצף שאני רואה בזווית העין מידי פעם. סימן ההיכר של שחייה עם הזרם. אני יודע שהחזרה תהיה הרבה יותר קשה. המפרץ הטבעי, בצורת חצי סהר נגמר ואני ממשיך עוד קצת דרומה מעבר לבסיס צבאי עם אנטנות גבוהות. המראות למטה פשוט מדהימים. שחיתי פעמיים את רצועת החוף של הצד הישראלי – מאיזור המלונות, לאורך קו החוף ועד למלון הנסיכה (10 ק"מ) – אין מה להשוות. הירדנים, לפחות בטאלה ביי, קיבלו רצועה טובה יותר…
הדרך חזרה הייתה, כצפוי, לא פשוטה. המשכתי לנשום כל 3 תנועות אבל לפי המהירות שהקרקע חלפה מתחתיי ידעתי שאני שוחה לאט. אני לא ממהר. זה גם אחלה של אימון לקראת הלמאנש….
קבלו (הקישו על אפציית ה- Satellite):
יום רביעי 7 בבוקר
אני מחליט לשחות הפוך – נגד הזרם בהתחלה, חזרה 'בטיסה' עם הזרם. הים לא השתנה – גלים וזרמים. המצב מתחת למים גם לא השתנה – מדהים. משהו כסוף עובר אותי – להקה של דגיגונים שקרני השמש שפוגעות בהם מחזירים הבזקים כסופים. דג ענק, כמו מנטה ריי (אני די בטוח שאין מנטות בים האדום) חולף על פניי. מדהים כבר אמרתי?
אם יש גן עדן
אני עדיין רק בתחילת החופש אבל אם אלו השחייות שיזדמנו לי – מצאתי גן עדן לשחייני מים פתוחים.
האימון של יום רביעי:
