שלושה ימים בשלושה ימים – חוויה של פעם בחיים!

כאשר שמעתי לראשונה על הטירוף, היססתי, ואני חייבת לציין שעד שזה לא נגמר, לא נגמרו החששות. החלטתי להציב לעצמי מטרה – לשחות מרחק שלא שחיתי עד היום, ואעשה זאת במוכר והידוע, בחוף ת"א.

לאחר לילה לבן, נסעתי בשעה 5:20 לאסוף את אבי ומיקי מחניית הקאנטרי. התכנון היה 5:45 תדריך בחוף הנכים, 06:00 זינוק למים. מזל שהדרך להרצליה קצרה – אין זמן לחרטות ומחשבות מיותרות.
הגענו לחוף, שם חיכו כל שאר המצוננים, חושך בחוץ וקרררר. תדריך קצרצר והיכרות עם כל האנשים ההזויים שמסביבי, וקדימה יוצאים לדרך – יוצאים מחוף הנכים, שוחים 5 ק"מ לכיוון צפון וחזרה.

לכבוד החוויה פינקתי את עצמי במשקפת חדשה, מה שגרם לראות להיות טובה פי כמה, ואז התחוור לי שאולי עשיתי טעות J לאחר שחיה של כ- 500 מ' פקדו את עיניי ימבה מדוזות שנראו כל כך טוב ומפחיד מבעד לזגוגיות החדישות.
שוחים בדבוקה אחת, אני נצמדת לגדי,אילן ודני (כהרגלי המוכר והידוע), קצב מלטף, שחיה רגועה – אסור לשכוח שזאת רק ההתחלה. היתרון בשחייה קבוצתית ובמיוחד באחת שמלווה בקייאק הוא שאין צורך לנווט, אפשר להתרכז בטכניקה, ובשמירה על קצבים קבועים.

היצור התת ימי דאג להזכיר לכולנו מי אחראי על השטח, בעזרת צריבות ועקיצות, ומה שהיה נראה כשחייה ללא ניווט, הפך בין רגע לשחייה עם מבט קדימה, אשר גורמת לכאבים בצוואר ובכל איזור החוליות. השחייה קרובה למושלמת, הכל הולך חלק, שלוש עצירות ללקיחת ג'לים, להשלמת נוזלים וממשיכים לשחות… שחיה של 3 וחצי שעות יכולה להיות די מייאשת, ולכן הבטחתי לעצמי לא להסתכל על השעון – הכל בראש!